החתיכה החסרה

סער היה בחור שמח בחלקו. תמיד חשב שלא חסר לו דבר. הוא נראה טוב, יש לו ראש על הכתפיים וגם כסף לא חסר. כך, בכל בוקר עשה מעין ספירת מלאי של כל מה שיש והודה על כך לבורא. קם בשמחה בבוקר, הולך לעבודה שהוא אוהב, פוגש שם את החברים, שיחה קצרה ושוקע בעבודה. אילו לא פגש את אלון, היה מרגיש שהוא שלם.

אלון הוא בחור כבן גילו שהחל לאחרונה לעבוד באותה החברה שבה סער עובד. החבר'ה בעבודה סערו:

"שמתם לב? אלון הוא ממש העתק של סער".

"כן, הם נראים אותו דבר ויש להם דרך מחשבה דומה. ממש תאומים".

סער ואלון נפגשו מידי פעם בהפסקת קפה ומהר מאד שמו לב לדמיון. סער מסתכל על אלון, מרגיש שהם כמעט זהים. כמעט. יש באלון משהו שלם יותר. רגוע יותר. נראה שלו, באמת לא חסר כלום.

נפגשו לארוחת ערב עם בנות הזוג וסער חשב: לא, הזוגיות היא לא ההבדל. לשנינו יש זוגיות טובה.

מתרווחים בסלון לקפה ועוגה. אלון מספר על הנסיעות שלו לחו"ל ומתברר שגם סער היה באותם המקומות. מדברים על העבר, וגם כאן יש דמיון גדול. שניהם עברו מסלול דומה. תיכון, שירות צבאי, תואר ראשון, תואר שני.

השיחה מתפתחת וסער ממש מוטרד: מה יש לו שאין לי?

נפרדים לדרכם ונעה, בת זוגו, מרגישה שמשהו מטריד את סער.

"תגיד, מה…", "מה חסר לי?" מתפרץ סער לתוך דבריה."עד עכשיו חשבתי שלא חסר לי דבר. באמת. חשבתי שאני אדם שלם והודיתי על כל מה שיש לי, אבל ליד אלון אני מרגיש שמשהו חסר לי".

נעה מחייכת. היא מכירה את סער כבר הרבה שנים.

"אתה באמת לא מבין? אני חושבת שאתה אדם שלם, לא חסר לך כלום. אבל אתה לא באמת רגוע. ספירת המלאי בכל בוקר, מעידה על חסך כלשהו".

"אני לא מבין. הרי בספירת המלאי אני מסתכל על כל מה שיש לי. מסתכל ומודה על כך שלא חסר לי כלום".

"נכון, אבל עצם הספירה היומיומית, מעידה על חוסר שקט או על חוסר בטחון".

"אבל מה הקשר לאלון?"

"אלון הוא מעין תמונת ראי שלך. אתם מאוד דומים, אבל יש ביניכם הבדל בסיסי. אתה מודד את מה שיש לך ביחס לאחרים, אתה מבצע השוואות. ואילו את אלון נראה שזה פשוט לא מעניין. הוא בטוח בעצמו, יודע מי הוא ומה הוא ולא מתערער מתמונת ראי שלפתע ניצבת מולו".

"את אומרת שחסר לי משהו?"

נעה מחייכת: "כן, החתיכה החסרה שלך היא השלווה".

סער, שבשלב הזה שלוותו התערערה לחלוטין, מהרהר בדבריה של נעה ומתלבט איך משלימים את החתיכה החסרה.