ספק שעת לילה מאוחרת, ספק שעת בוקר מוקדמת. מה עושים ארבעה זרים בשעה כזאת בדיינר אמריקאי בניו יורק.

נסיכות הפרפרים פרק א
לילית וסול היו נסיכות שגדלו בממלכת השחר. בין השתיים לא שררה אהבה גדולה. אבל, אנחנו מקדימים את המאוחר.
לילית היתה הגדולה מביניהן והיא נהגה להקניט את סול.
״אני הגדולה יותר. אני גם החכמה יותר. אני אירש את ממלכת השחר. אני אהיה נסיכת פרפרי היום. אפילו אבא אמר את זה. את, בעצם כלום. אני אציע לאבא לחתן אותך עם אחד האצילים מממלכת הלילה וכך תהיי נסיכת פרפרי הלילה״.
סול שנאה את החושך ואת הלילה והיא רצה בבכי לאמא שלה.
״לילית אמרה שאני אתחתן עם מישהו מממלכת הלילה. בבקשה, אמא, אני לא רוצה לחיות בחושך. הבטיחי לי שזה לא יקרה״.
אוריה, המלכה האם, חיבקה את סול.
״אל תדאגי סול שלי. אני אדאג לך. ובכלל, אתן עדיין קטנות מידי. אנחנו לא מחפשים לכן חתן עכשיו. קודם אתן צריכות ללמוד את כל מה שמצופה מנסיכות לדעת. אנחנו צריכים לראות מה היכולות שלכן. רק אז נוכל לחשוב על חתן. לכי לשחק ואל תשכחי. מחר יום גדול. מחר את ולילית מתחילות ללמוד״.
למחרת בבוקר סול קמה בשמחה לקראת היום הצפוי. היא שמחה שסוף סוף תוכל לקרוא כל ספר שתרצה ולכתוב. לילית, לעומת זאת, חיכתה לשיעורי הסיף והחץ וקשת. לא עניינו אותה הספרים והיא בזה לסול על רצונה לקרוא.
אחרי ארוחת הבוקר הגיע המורה הראשון. למורת הרוח של שתיהן, היה זה מורה למתמטיקה שזכה לקבלת פנים צוננת.
״מתמטיקה? בשביל מה זה טוב כל המספרים האלה? בשביל זה יש את הפקידים בארמון. למה לא מתחילים באימון סיף? או אפילו ספורט? רק לא השעמום הזה״.
סול היתה מאופקת יותר.
״כל כך קיוויתי להתחיל עם שיעורי הקריאה. אני כבר רוצה לקרוא את כל הספרים שיש בספריה״.
המורה חייך. אוריה אמרה לו לצפות לקבלת פנים כזאת והוא הגיע מוכן.
״אתן צודקות. יש דברים מעניינים יותר ממספרים. אבל זה דבר שחשוב לדעת. יום אחד תנהלו ממלכה. נכון שלא תצטרכו לעשות את עבודת הפקידות, אבל אתן צריכות להיות מסוגלות להבין וגם לבדוק את מה שמגישים לכם. יש לי הצעה. בואו נהפוך את לימוד המספרים למשחק. מה אתן אומרות?״
עכשיו הנסיכות היו מרוצות. מה יכול להיות רע במשחק? ואכן הן נכבשו בקסמם של המספרים. פתאום הרבה דברים היו ברורים להן. כשהשיעור הסתיים, הן רצו לדעת מתי השיעור הבא.
אחרי המורה החייכן למתמטיקה, נכנסה מורה חמורת סבר. היא לא אהבה את קולות השמחה ששמעה כבר כשהיתה מחוץ לדלת.
״אני מצפה לשקט מוחלט בשיעור. רק אם אשאל שאלה תוכלו לדבר ולענות. האם זה ברור?״
לילית התקוממה. ״את יודעת מי אני? אני אדבר עם אבא שלי. את תתיחסי אליי בכבוד״.
המורה לא חייכה.
״אני יודעת בדיוק מי אתן. את יכולה להתלונן לאבא שלך. זה לא משנה את העובדה שאצלי בשיעור את תתנהגי לפי הכללים שלי. יש לי רשות מההורים שלכן להכניס בכן קצת משמעת. אנחנו נלמד כאן כללי התנהגות נאותה במצבים שונים. ההתנהגות הנאותה תתחיל כאן״.
לילית יצאה מהחדר בסערה וחזרה חפוית ראש לאחר כמה דקות. היא פגשה את אבא שלה, שהיה בדרכו לפגישה חשובה, והוא הבהיר לה שעליה לציית למוריה.
״עד עכשיו הרשינו לכן לעשות כרצונכן. אבל גדלתן ואתן צריכות ללמוד איך להתנהג במצבים שונים. גם אני לא תמיד יכול לעשות את מה שאני רוצה. חזרי אל המורה והקשיבי לה״.
עכשיו התחיל השיעור. הן למדו סדרה מייגעת של כללי טקס שונים ונאלצו לבצע את הנדרש מהן. אחרי השיעור הייתה להן הפסקה קצרה ומיד אחריה החל שיעור ספורט. סול, שפחות אהבה התעמלות, התקשתה בחלק מהתרגילים ואילו לילית חגגה. כאן היא יכלה גם להצטיין וגם להקניט את סול על הקשיים שלה.
אוריה באה לאכול איתן ארוחת צהריים והסבירה שהשעות הבאות יוקדשו לאמנות.
״מכיוון שזה היום הראשון, זה יהיה יום יחסית קצר. אחרי הארוחה יגיעו המורים למוזיקה ולציור ובזה יסתיים יום הלימודים. החל ממחר, הלימודים יתחילו בשעה שמונה בבוקר. כן, אני יודעת, לילית. את לא אוהבת לקום מוקדם. תצטרכי להתרגל. מחר גם יתחילו שיעורי הקריאה ושיעורי ההיסטוריה. אחר הצהרים יחולק בין אמנות לבין סוגים שונים של ספורט״.
עכשיו היה להן סדר יום קבוע. הן למדו מארוחת הבוקר עד ארוחת הצהריים. בצהריים היתה להן הפסקה קצרה ואחר כך חזרו ללמוד עד ארוחת הערב. מהר מאוד היה ברור מה כל אחת מעדיפה. סול הצטיינה בשיעורי הקריאה והכתיבה, ההיסטוריה והגיאוגרפיה ואפילו בשיעורים של כללי ההתנהגות. היא אהבה מאוד גם את שיעורי האמנות והפליאה לנגן ולצייר. לילית, לעומת זאת, הצטיינה בכל מה שקשור לספורט.
רק בדבר אחד שתיהן התעניינו במידה שווה. שיעורי המתמטיקה הפכו למקור תמידי למריבה. כל אחת מהן ניסתה להרשים את המורה למתמטיקה.
כך חלפו מספר חודשים עד שהגיעה עת המבחנים. כצפוי, לילית הצטיינה בכל הקשור לאומנויות הקרב ולספורט. סול הצטיינה בקריאה וכתיבה ובשיעורי האמנות השונים. רק במקום אחד היה ביניהן שוויון: מתמטיקה. לילית היתה מתוסכלת מכך שלא הצליחה להתעלות על אחותה. היא ניסתה להכשיל אותה, אך לא הצליחה. לבסוף, נקטה בצעד שהיו שזורים בו קנאה ורשעות. לקראת סוף השנה היה עליהן להגיש עבודות סיכום בתחומים השונים. לילית הצליחה להניח את ידיה על עבודת המתמטיקה של סול.
״סול, סיימת כבר את העבודה במתמטיקה? את יודעת שצריך להגיש אותה היום״.
״כן״, מלמלה סול שהייתה שקועה בקריאת ספר, ״אני אמסור אותה מאוחר יותר״.
״חבל שתאחרי את המועד. את יודעת שהמורה וגם ההורים לא יאהבו את זה. אני הולכת עכשיו למסור את שלי. תני לי את העבודה שלך ואני אמסור גם אותה״.
סול שלפה את העבודה ומסרה אותה ללילית. היא אפילו הודתה לה על השירות.
למחרת בצהריים סול נקראה לשיחה אצל אבא שלה. נכח שם גם המורה למתמטיקה.
״אני ממש מאוכזב ממך״ אמר אביה. ״מדוע לא הגשת את העבודה במתמטיקה? שוב שקעת בקריאה בספריה? את צריכה להבין שיש חשיבות לעמידה בלוחות זמנים״.
סול היתה בטוחה שחלה טעות כלשהי.
״אבל, אני הגשתי את העבודה. כלומר, נתתי אותה ללילית שהלכה להגיש את שלה. אולי נשאל את לילית מה קרה?״
אביה קרא לאחד המשרתים ושלח אותו לקרוא ללילית שהגיעה בריצה.
כאשר נשאלה לגבי העבודה של סול, היא פרצה בבכי.
״אני לא יודעת על מה סול מדברת. אני הצעתי לקחת את העבודה שלה, אבל היא התעקשה להגיש אותה בעצמה. היא היתה שקועה בספר שקראה. אולי פשוט שכחת למסור את העבודה, סול? למה את מאשימה אותי?״
סול לא ידעה מה לומר. היא ראתה את המבט שאביה והמורה למתמטיקה החליפו ביניהם. כבר היו מקרים שהיא שקעה בקריאה ושכחה מטלות אחרות. לפני שהספיקה לומר משהו, אביה דיבר.
״תודה, לילית. את יכולה ללכת״.
אחרי שלילית יצאה הוא פנה אל סול.
״את מאכזבת אותי. תליתי בך הרבה תקוות. הייתי מוכן להעלים עין מהשעות הרבות שהשקעת בקריאה. הייתי מוכן לקבל הרבה דברים. אבל לדבר אחד לא אסכים. אני לא יכול לשאת שקרים. אני לא מבין למה העללת על לילית עלילת שווא. האם חשבת שזה יגרום לי לכעוס עליה? אל תשכחי שהיא בתי הבכורה ויש לי אמון מלא בה. מה גם שאין לה סיבה לשקר. אני אדבר עם אמך ונחליט מה לעשות. בנתיים, הכניסה לספריה אסורה עלייך״.
סול פרצה בבכי וניסתה לדבר, אבל אביה השתיק אותה והורה לה ללכת לחדרה.
בערב, אוריה באה לחדרה של סול.
״אביך סיפר לי מה קרה היום. דיברתי עם לילית והשתכנעתי שהיא דוברת אמת. אני לא מוצאת סיבה הגיונית שבגללה היא תיקח ממך את העבודה ולא תמסור אותה. היכן העבודה שעשית? אני רוצה לראות אותה״.
״אבל, לילית לקחה אותה. העבודה לא אצלי״.
עכשיו אוריה כעסה.
״כלומר לא הכנת את העבודה? את יודעת שללימודים שלכן יש חשיבות גדולה בעיני ובעיני אביך. ניסיתי להקל בעונשך. אמרתי לאביך שאם העבודה שעשית טובה, נטפל בעניין ביד רכה. אבל עכשיו אני מבינה שאפילו לא הכנת את העבודה. אביך צודק. גם שיקרת וגם לא מילאת את חובתך. טעיתי כשניסיתי לתת לך מרחב נשימה. לא חשבתי שההצטיינות בתחומים מסוימים תבוא על חשבון תחומים אחרים. בוודאי לא חשבתי שתזלזלי בתחומים אחרים. ראי איך לילית מתמודדת בהצלחה רבה גם עם התחומים שהיא פחות אוהבת.
מעתה, סדר היום שלך ישתנה. את תיכנסי למסגרת לימודים נוקשה יותר. בממלכת הלילה ישנו בית ספר שאליו מגיעות נסיכות מממלכות שונות. החל משבוע הבא את תלמדי שם. אני מקווה ששם יצליחו לחנך אותך כראוי״.
אוריה יצאה מהחדר וסול פרצה בבכי. היא ידעה שאביה מעדיף את לילית אבל היא סמכה על אמה שתגן עליה. עכשיו, נראה שאיבדה גם אותה.
את הימים שנותרו עד למעבר היא בילתה בחדרה. היו לה שם מספר ספרים והיא העבירה את הזמן בקריאה. לילית היתה מרוצה. עכשיו תשומת הלב של כולם לא היתה צריכה להתחלק בינה ובין סול. עכשיו היא עמדה במרכז העניינים.
בערב שלפני המעבר, סול לא הצליחה להירדם. היא התהפכה מצד לצד במיטה כשהיא אפופה במחשבות. היא היתה בטוחה שממלכת הלילה היא מקום חשוך בו שורר לילה תמידי. היא מיררה בבכי כשחשבה שתצטרך לבלות את חייה בחושך.
למחרת בבוקר היא נסעה עם אוריה לממלכת הלילה. מה שראתה שם, הדהים אותה.
