מה, אתה הולך?

“Terry Pratchett /“Why do you go away? So that I can co back

"מה, אתה הולך?" שאלה נילי בקול עצוב. קול שניכרו בו הבדידות והקושי.

"כן" ענה גילי בחיוך. "אם לא אלך, איך אחזור?"

זו הייתה תשובתו הקבועה ונילי עייפה מתשובה זו.

"חשבת על זה שאם לא תלך לא תצטרך לחזור?"

גילי, שכבר היה מורגל בחילופי הדברים, תהה איך לענות. הוא חייב ללכת; לא יכול להישאר. והיא הרי יודעת זאת, אז למה היא מקשה עליו? הוא מתלבט ושותק.

נילי מביטה בו וממתינה למענה. היא יודעת שאין סיכוי, אבל אולי יתרצה הפעם? רק הפעם?

"אני יודעת שאתה לא יכול להישאר. אני יודעת, אבל קשה לי עם זה".

"אני יודע נילי. באמת שאני יודע. האם תעדיפי שאלך ולא אחזור?"

גם זו היתה תשובה קבועה. כאילו אין אפשרות אחרת.

גילי מחייך ומנסה לרצות אותה: "אשאר עוד קצת, אבל ממש עוד קצת".

נילי מסתכלת עליו וחושבת: מה אני רוצה ממנו? הרי זה מצב נתון. זה לא חדש. כבר מזמן החליטה שהיא רוצה שיחזור. קשה לה כשהוא הולך, אבל הביטחון שיחזור מפצה על כך. ובכלל, יש יתרון בכך שהוא הולך וחוזר. בלכתו היא מתפנה לעיסוקיה השונים, ובשובו היא מתמלאת שמחה.

גילי מסתכל עליה ומנסה להבין על מה היא חושבת. לפתע, לא ברור לו אם יוכל לשוב.

נילי מחייכת ואומרת: "הכל טוב. אתה יכול ללכת". גילי עונה בתמיהה: "באמת? הכל טוב?" ונילי עונה:

"ברור. אם לא תלך, איך תחזור?"