זרים בשלכת – פרק ג׳

תזכורת:

היא: אלינור וילובי, נורה בפי מכריה, הגיעה מלונדון לכנס מדעי בבולוניה. היא ירדה מהרכבת עם מזוודה אחת ומטרייה שספק אם תזדקק לה.

הוא: לורנצו ריצ'י, יליד בולוניה, הולך באותו בוקר מתחת לארקדות, אותן שדרות מקורות עם עמודים שהעין נוטה לראות בהן משהו אינסופי. הוא, כדרכו, מהורהר ושקוע במחשבות.

לורנצו פנה לאגף כתבי היד העתיקים הקשורים לרפואה. כשהחל במחקר, הוא קרא שבגלל חלק מהסימפטומים של המחלה ובגלל הקושי לאבחן אותה, במשך מאות שנים חשבו שמדובר בכישוף או שיגעון. היו גם השערות שחלק מהסיפורים על "ערפדים" או "קללות משפחתיות" קשורים למחלה. 

אוניברסיטת בולוניה הייתה ידועה באוסף כתבי היד המקיף שלה ולא פחות מכך בקטלוג שאפשר איתור של כתבים לפי קריטריונים שונים. הוא ביקש מג'וזף שיחפש בקטלוג כתבים שקושרים בין הסימפטומים של המחלה לבין שיגעון או תופעות על-טבעיות. הוא פנה לחפש כתבי יד רפואיים מהמאה ה – 15. אולי שם ימצא תשובות.

במעבדה, דומניקו ונורה התיישבו ליד אחד השולחנות והחלו בבדיקת כתב היד. ראשית הם צילמו כל פינה של כתב היד מזוויות שונות. ואז דומניקו החל לבחון אותו דרך אורה הסגלגל של מנורת ה UV.

״את רואה? כאן יש קרע קטנטן בכריכת העור. חשבתי שאני רואה משהו כזה. תראי, הנה עוד קרע. זה מחזק את אצלי את ההנחה שכריכת העור החומה היא כריכה חיצונית שנוספה במועד מאוחר יותר. אולי ננסה לקלף אותה בזהירות״.

״רגע, בוא נגלה קודם את כל מה שאפשר על הכריכה החיצונית. אני בטוחה שהיא תגלה לנו לא מעט סודות. אני משערת שהיא מהמאה ה – 16. עד עכשיו לא ביצעתי בדיקה מעמיקה כי זה לא תאם את סוג הנייר ונראה לי שגם את הדיו״.

״את צודקת. אני פשוט מתרגש. זה בדיוק סוג המחקר שאני אוהב. כאשר הדברים לא ברורים מלכתחילה״.

הם החליטו על חלוקת עבודה והתחילו לעבוד. דומניקו בדק את הכריכה בקפידה בעזרת המיקרוסקופ הדיגיטלי ואילו נורה חיפשה בקטלוג המתעד כריכות שונות לפי תאריכים. כאשר שניהם סיימו את הסקירות שלהם הם החלו לעבור על הממצאים.

״אתה רואה את ההטבעה שנעשתה כאן? היא ממש דומה להטבעות בכריכות אחרות האופייניות למאה ה – 16. הנה, העיבוד של העור ממש זהה לכריכות מהאוסף של פירנצה. סימנתי לנו כמה דוגמאות. נדע יותר לאחר שנבדוק את הדבק ואת סוג התפרים.  מה גילית בינתיים?״

״בואי תראי. תסתכלי דרך המיקרוסקופ על הפינה השמאלית העליונה. את רואה? יש עוד עור, מסוג שונה, מתחת לעור העגל של הכריכה החיצונית. אני חושב שאת צודקת. יש לנו עוד הרבה מה לחקור על הכריכה החיצונית. הנה, תסתכלי גם כאן. את רואה? נראה שהכריכה התחתונה נמצאת במצב טוב. מוזר לא? אם היא במצב טוב, למה היה צריך לכרוך מחדש?״

נורה צפתה בכריכה דרך המיקרוסקופ וחייכה. היא הרגישה שהגיעה למקום הנכון. יש לה תעלומה גדולה לחקור, יש לה שותף טוב למחקר ויש לה אמצעים שלא עמדו לרשותה בלונדון. הם התלבטו איך להמשיך כאשר אמיליה הגיעה אל המעבדה.

״מה שלום צמד החוקרים החביב שלי? לא יצאתם לאכול ארוחת צהריים?״

הם הסתכלו על השעון וראו שכבר מאוחר. גם ללורה וגם לדומניקו היו הרצאות שהם רצו לשמוע ולכן החליטו לסיים להיום ולדבר על המשך הפעילות במהלך ארוחת הערב.

במהלך ההרצאה, נורה הייתה שקועה במחשבות על כתב היד ועל השלבים הבאים במחקר. היא חיכתה בקוצר רוח לארוחת הערב. 

לאחר שהסתיימו ההרצאות נפגשו השלושה במסעדה קטנה סמוך לאוניברסיטה. כאשר נורה הגיעה, היא החלה מיד לדבר על המחקר. דומניקו הסתכל בחיוך ואמיליה אמרה:

״Pazienza, נורה. סבלנות. בואו נהנה מארוחת הערב הנפלאה שהכינו לנו. הטליאטלה אל ראגו (Tagliatelle al ragù) פשוט אלוהי. קחי לגימה מהלמברוסקו המקומי (Lambrusco Grasparossa). פשוט תהני מהרגע״.

בשולחן ליד, ישבו לורנצו וג'וזף, אכלו שניצל עגל עדין (Cotoletta alla Bolognese) ולגמו יין אדום מגבעות בולוניה (Colli Bolognesi Rosso). 

בשני השולחנות התנהלה שיחה ערה. עד שג׳וזף ראה את נורה. הוא נזכר במפגש מהבוקר והחליט שזו ההזדמנות לנסות לברר. תחילה דיבר עם לורנצו.

״אתה רואה את הגברת שיושבת שם? ראיתי אותה בבוקר כשהגענו. אני חושב שאני יודע מהיכן אני מכיר אותה״.

״הנח לה ג'וזף. אני יודע על מי אתה חושב. אין סיכוי שאתה צודק. הנח לה והנח לעבר״.

נורה הרגישה שבוחנים אותה והסתכלה לכיוון השולחן שלידם. היא זיהתה את לורנצו כגבר שנתקל בה וברוברט ביום שהגיעה. אבל מי יושב לידו? ולמה הוא נראה לה מוכר?