הסמוראי

קָאגֶה־נוֹ־טוֹרוֹ (שור הצל) לא היה סמוראי רגיל. מאחורי מסכת השור, הסתתר גבר עדין. ייתכן מאוד שלו יכל לבחור, הוא היה הופך למשורר או אולי פילוסוף. בוודאי לא היה עוטה על עצמו את מדי הסמוראי.

אבל, טוֹרוֹ נולד למשפחת סמוראים. אביו היה סמוראי וגם סבו. משפחתו שירתה את בית קָאגֶמוֹרִי (שומרי הצל), משפחה ותיקה וידועה באזור בו גרו. האדון (הדאימיו) שטוֹרוֹ הכיר היה לורד טָקֶדָה. כשנולד, קראו לו הָארוּנוֹ (אביב). מכיוון שנולד למשפחת סמוראים, מסלול חייו היה ברור. ההכשרה שלו החלה כבר בגיל חמש וכללה: לחימה בחרב, קשת,רכיבה על סוסים, משמעת עצמית, כתיבה, קריאה ושירה, פילוסופיה וחשיבה אסטרטגית.

הָארוּנוֹ הצטיין בכל התחומים שלמד, אבל הוא אהב במיוחד את השירה והפילוסופיה. הדאימיו אהב מאוד את הבחור המוכשר. כאשר היה בן 15 עבר, כמו יתר הנערים בני גילו, את טקס הגֶנְפּוּקוּ (טקס המעבר לבגרות). במהלך הטקס, הדאימיו, לורד טקדה, שזיהה בנער יכולות חשיבה מיוחדות, שינה את שמו של הָארוּנוֹ לאַקִינוֹרִי (חוכמה מוארת).

אַקִינוֹרִי קיבל עכשיו חרב משלו ובגדי סמוראי. כאשר היה באחוזה הוא לבש בגדים רגילים ובדרך כלל היה מעין מתמחה שליווה סמוראים ותיקים יותר במילוי תפקידם. במהלך הזמן השתתף גם בטקסים רשמיים. מבלי שידע, הוא נבחן לאורך השנה הזאת. לורד טקדה עקב מקרוב אחרי התקדמותו וכאשר אַקִינוֹרִי היה בן 16, הוא קיבל תפקידים משמעותיים יותר. תחילה הוזמן לישיבות עם הדאימיו והתבקש לחוות את דעתו בנושאי הדיון. מהר מאוד הבינו כולם שלאַקִינוֹרִי יש דרך חשיבה מיוחדת. הוא היה מצליח למצוא פתרונות גם למצבים קשים. בגיל 17 הוא כבר היה היועץ הרשמי של לורד טקדה. הוא השתתף בכל הישיבות ואף ליווה את הדאימיו במסעותיו.

הדאימיו וגם הבן שלו מאור אהבו את אַקִינוֹרִי. מסלול חייו נראה ברור. מסלול דיפלומטי של שיחות וניהול משא ומתן. הוא השתתף באינספור דיונים אצל הדאימיו. לפעמים רק עם האצולה המקומית ולפעמים עם אנשים רמי מעלה ממקומות אחרים. 

כבר החלו לדבר על כלה מתאימה. מכיוון שאַקִינוֹרִי היה בן טיפוחיו של הדאימיו, היה ברור לכולם שהוא זה שיבחר כלה לאַקִינוֹרִי. לורד טקדה רצה לבסס את מעמדו באזור והוא תכנן להשיא את אַקִינוֹרִי לאַיָאמֶה (איריס) בתו הצעירה של הדאימיו מהאחוזה הקרובה. אבל לאַקִינוֹרִי היו רצונות משלו. כבר מגיל 15 הוא היה מאוהב בהוֹטָארוּ (גחלילית), הבת הבכורה של משפחת סאקאי. זו הייתה אחת ממשפחות הסמוראים הפחות נחשבות שבאחוזה. 

הוֹטָארוּ ואַקִינוֹרִי ידעו שאין סיכוי לאהבתם אבל הם לא היו מוכנים לוותר עליה. היה מאוד קשה להיפגש בחשאי באחוזה התוססת שבכל שעה משעות היום הסתובבו בה הרבה אנשים. אַקִינוֹרִי מצא פינת סתר באחת מהגינות שבאחוזה. המפגשים שלהם היו גנובים וקצרים. הוֹטָארוּ התגלתה כבת שיחה בעלת חשיבה עמוקה. אמנם היא לא זכתה לחינוך שאַקִינוֹרִי קיבל, אבל היא למדה קרוא וכתוב וניצלה רגעי פנאי כדי לקרוא ספרי שירה שהיו באחוזה. במפגשים, הם נהגו להקריא זה לזו שירים שכתבו או לקרוא ביחד מספרים שאַקִינוֹרִי הביא.

הבעיה הייתה שכשהדאימיו החליט משהו, לאַקִינוֹרִי לא הייתה זכות וטו. הוא דיבר עם אביו של אַקִינוֹרִי שהסכים בשמחה להצעה. הם החליט להזמין את הכלה המיועדת, אַיָאמֶה, ואת משפחתה לארוחה חגיגית באחוזה. כולם היו אחוזים תזזית. משפחתה של אַיָאמֶה היתה משפחה מכובדת מאוד ולורד טקדה רצה להרשים אותם. בגדים חדשים נקנו לכל בני המשפחה. אַקִינוֹרִי זכה לסט מדי סמוראי חדשים ולחרב מיוחדת.

יום לפני הביקור, אַקִינוֹרִי הלך לדבר עם לורד טקדה. הוא לא הכיר את אַיָאמֶה ולא היה לו רצון להכירה. הוא היה כל כך בטוח ביחסו של הלורד אליו ולא העלה בדעתו שהוא יסרב לו. אחרי ארוחת הערב הם נהגו לשבת בספריה עם כוסית סאקה ולסכם את היום בשיחה. הפעם. אַקִינוֹרִי לקח את היוזמה והחל בשיחה.

״אני רוצה לספר לך משהו דאימיו. אני חושב על נישואין״.

הדאימיו פרץ בצחוק.

״מעולה. כבר בחרתי לך כלה. מחר היא תגיע עם ההורים שלה. תדע, שכבר דיברתי עם ההורים שלה. הקשר בין שתי האחוזות יחזק את המעמד שלנו. אני תולה הרבה בנישואין האלה. אני סומך עליך שלא תאכזב אותי. קוראים לה אַיָאמֶה והיא נראית ממש כמו שהשם שלה אומר: איריס. החקירה שעשיתי גילתה שגם היא חובבת שירה ופילוסופיה. אני חושב שזה שידוך ממש מוצלח״.

אַקִינוֹרִי לא יכל להתאפק. אמנם הוא ידע על השידוך המיועד, אבל לרגע לא חשב שהמשפחות כבר דיברו ביניהם והגיעו להסכמות. הוא חשש שאיחר את המועד.

״אני אוהב מישהי אחרת. אני אוהב את הוֹטָארוּ. נפשותינו נקשרו האחת בשניה ורק אותה אני רוצה לאישה. תמיד הייתי נאמן לך. תמיד עשיתי כל מה שביקשת. לפעמים היה לי לא נוח לבצע את מבוקשך, אבל מעולם לא פקפקתי בך. דבריך היו קדושים לי. אבל לא הפעם. אני לא מוכן לוותר על הוֹטָארוּ. היא האישה היחידה בשבילי. אני מבקש שתתחשב בי״.

לורד טקדה זעם.

הוא לא היה מוכן לוותר על הברית שחתם עם משפחתה של אַיָאמֶה. על הוֹטָארוּ שהייתה חסרת מעמד כלשהו, בכלל לא היה מוכן לשמוע. הוא שקל את צעדיו וקיבל החלטה הוא נשם עמוק וחייך אל אַקִינוֹרִי.

״תראה אַקִינוֹרִי, אתה יודע שאני מאוד מעריך אותך. שנינו מאוד טעונים עכשיו. אני מבקש שתחשוב על הבחירה שלי. אני אחשוב על הבקשה שלך. נפגש כאן מחר אחרי ארוחת הבוקר ונדבר״.

אַקִינוֹרִי קיבל בשמחה את דברי הלורד. הוא היה בטוח שמבוקשו ייענה.

למחרת בבוקר אַקִינוֹרִי בא אל לורד טקדה לאחר ארוחת הבוקר. הייתה לו הרגשה לא טובה מכיוון שבמשך ארוחת הבוקר, אביו לא הפסיק להלל את הכלה המיועדת ואת התרומה שהיא תביא למעמדם. הוא הבין שהלורד כבר דיבר עם אביו וביקש ממנו להתערב.

לורד טקדה קיבל את פניו בפנים כעוסות. לפני שאַקִינוֹרִי הספיק לומר משהו הוא אמר:

״אין לי זמן לשיחה איתך עכשיו. יש כמה דברים שאני צריך לטפל בהם לפני הארוחה. השארתי לך כמה מסמכים על השולחן. תעבור עליהם ותדאג שיגיעו ליעדם. אחר כך לך ללבוש את המדים החדשים ותבוא עם הוריך לארוחה״.

״אבל…״

״אין לי זמן לשטויות שלך. אתה תתחתן עם מי שאני אחליט. אז כדאי שתתרגל״.

הלורד יצא לעיסוקיו ואַקִינוֹרִי נותר פעור פה. הוא ידע שהוא חייב לבצע את המטלות שקיבל, לכן הלך לחדר העבודה. כאשר סיים, השעה כבר הייתה שעת צהריים והוא נאלץ ללכת ולהתכונן לארוחה ולא הספיק לדבר עם הוֹטָארוּ. 

כאשר יצא עם הוריו לכיוון בית הלורד, נגלתה לעיניו התמונה הבאה:

הוֹטָארוּ שלו, בקימונו בהיר, עמדה מול נערה בקימונו סגול. הוא הבין שזו אַיָאמֶה. הוא רצה לגשת אליהן. בעיקר רצה לדבר עם הוֹטָארוּ אך אביו משך אותו לכיוון בית האחוזה ואמו נחפזה להפריד בין הנערות. היא לא תיתן לנערה פשוטה להרוס את עתידו המזהיר של בנה. אַקִינוֹרִי הביט לעבר הוֹטָארוּ אך נאלץ ללכת עם אביו.

במשך ארוחת הערב הוא היה מכונס בתוך עצמו. בקושי ענה על השאלות שנשאל. לורד מסאגורי, אביה של אַיָאמֶה זעם. הוא לא היה רגיל שלא מתייחסים אליו בכבוד. הוא הכיר את אַקִינוֹרִי כבחור חכם ושנון ממפגשים קודמים ולא הבין מה קרה לו. 

״אני דורש הסבר. האם יש בעיה עם השידוך? באנו לכאן מתוך הבנה שהכל סוכם. עכשיו נראה שלחתן המיועד יש בעיה. לורד טקדה, מה פשר הדבר? מדוע בזבזת את זמננו? מדוע החלטת לבייש אותנו?״

לורד טקדה שמר על החיוך שהיה מרוח על פניו וניסה להרגיע את הרוחות.

״אני מבטיח לך שהשידוך סגור. אַקִינוֹרִי פשוט מתוח מאוד. הוא בחור צעיר ולא יודע איך להתנהג בפני כלתו לעתיד. אין צורך לכעוס. כולם כאן מחכים לחתונה בין בתך הנפלאה לבין אַקִינוֹרִי שלנו״.

אַקִינוֹרִי קם. ״אבקש את סליחתכם. אני לא מרגיש טוב. אני מבקש לפרוש״.

״שב״ הרעים לורד טקדה בקולו. ״אתה לא תבייש אותנו. איפה הנימוסים שלך? לא ככה חינכו אותך הוריך. תן כבוד לאנשים חשובים ממך״.

אַיָאמֶה שעד עכשיו מיעטה לדבר, חייכה חיוך מסתורי.

״אין כאן מסתורין. הבחור מאוהב באחת מהנערות הפשוטות באחוזה כאן. ראיתי אותה מקודם. זו תעודת עניות לחתן וגם ללורד טקדה שאיפשר את זה. אבא, אני אעשה מה שתבקש. לא תהיה לי בעיה לחנך את אַקִינוֹרִי. הוא נראה לי בחור טוב שקצת איבד את דרכו. אבל, אבא ואמא, אני חושבת שזה לא מכבד את המשפחה שלנו. אולי כדאי לחשוב שוב על השידוך הזה״.

לורד מסאגורי התלבט. הוא לא רצה להצטייר כאיש חמום מוח אבל גם לא רצה להצטייר כמי שמוחל על כבודו. הוא הסתכל על אשתו. היא הבינה אותו ודיברה.

״תראו, אני מציעה שנסיים עכשיו את הארוחה. האווירה עכורה ואין טעם להמשיך. בואו לא נקבל החלטות חפוזות. לורד טקדה, אנחנו מאוד מכבדים אותך. אני מציעה שאתה ובעלי תיפגשו בעוד שבוע ותחליטו איך להתקדם. בינתיים דברו עם אַקִינוֹרִי והכניסו קצת שכל לראש שלו״.

משפחת מסאגורי קמה ויצאה לדרכה. 

את הסיפור על מה שהתרחש לאחר מכן, נספר בפרק הבא של קורות הסמוראי.