נסיכת המעמקים פרק ב׳

תזכורת קצרה לארועי הפרק הקודם: דלילה היא נסיכת המעמקים. ההורים והאחיות שלה עסוקים בעניניהם והיא מוצאת עיסוקים אחרים עם חבריה הרבים. למשל דמבו התמנון ונורי, הדג חכאי. אחרי מסיבה שעשתה יחד עם חבריה, היא יוצאת לשוטט בארמון ומגיעה לקומה האחרונה. הקומה שהוריה אסרו עליה להגיע אליה. כך הסתיים הפרק הראשון בסיפור:

היא המשיכה לטפס בגרם המדרגות האחרון. דמבו נשאר מאחור, מפחד להתקדם ומפחד ללכת ולהשאיר את דלילה לבד. בסוף גרם המדרגות היה מסדרון ובקצהו היתה דלת. דלילה נגשה בצעד בטוח וניסתה לפתוח את הדלת. הדלת היתה נעולה ודלילה התלבטה מה לעשות. כבר חשבה לוותר וללכת כאשר נשמע רשרוש של מפתח מסתובב במנעול. היא הסתכלה בחשש וראתה את הדלת נפתחת. בפתח החדר עמד בחור שנראה מבוהל.

״מה את עושה כאן? ההורים שלך יודעים שבאת? הם הרשו לך?״

״אתה שואל יותר מידי שאלות. מי אתה?״

״שלום דלילה. קוראים לי אורי ובאתי אל ההורים שלך. אבל מה את עושה בקומה הזאת? זה יכול להיות מסוכן עבורך״.

״איזה שטויות. זה הארמון של ההורים שלי ויש כאן הגנה קסומה. אבל, רגע, איך אתה יודע עליי כל כך הרבה דברים?״

לפני שהבחור הספיק לענות נשמעו רעשים מכיוון המדרגות. הם התקדמו למדרגות וראו את ההורים של דלילה באים לכיוון שלהם.

דלילה חששה שההורים שלה יכעסו עליה. יכעסו שהיא לא שמעה בקולם. בכל זאת, היא המשיכה לעמוד בקצה המדרגות וחיכתה שהם יגיעו אליה. היא חשבה שאורי עומד לידה אבל הוא נעלם. היא הסתכלה לאחור וראתה אותו נכנס לחדר וסוגר את הדלת מאחוריו.

״דלילה״, קראה אמא שלה, ״מה את עושה כאן? את בסדר? לא קשה לך לנשום? את מרגישה טוב?״

דלילה הייתה מבולבלת לגמרי ולא הבינה למה אמא שלה דואגת לה. ברור שהיא יכולה לנשום. מה השתנה. 

״אתם לא כועסים עליי?״ היא שאלה בחשש.

אבא שלה התקרב וחיבק אותה.

״תראי דלילה, אנחנו כועסים. כן. ביקשנו ממך לא לבוא לכאן. כל הארמון עומד לרשותך. כל פינה שבו כולל חדרי האוצרות, אבל כאן מסוכן לך. לכן לא רצינו שתעלי לקומה העליונה. בואי, אני רואה שאת מבולבלת. נצטרף לאורי ואמא ואני נספר לכם מה הסוד הגדול״.

הם התקדמו לכיוון החדר ואמא שלה הסתכלה עליה בחשש. דלילה ראתה שהיא ממש דואגת. אורי, ששמע שהם מתקרבים, פתח את הדלת.

״אני לא מבין. אמרתם שהיא לא תוכל לנשום כאן. מה קורה?״

ההורים של דלילה הסתכלו זה על זו, החזיקו ידיים ואמא של דלילה החלה לדבר.

״את צריכה להבין, דלילה, במקביל לעולם המעמקים שלנו, יש עולם שלם בחוץ. זו היבשה והיא לא מלאה מים כמו כאן. אנחנו גרנו ביבשה כשהיינו צעירים יותר. לא הכרנו את עולם המעמקים אבל אהבנו מאוד את הים. התחתנו על שפת הים וכשהטקס הסתיים עלה קוסם ממעמקי הים. הוא סיפר לנו על ממלכה קסומה במעמקים. הוא אמר שלשנינו יש שורשים בים. מסתבר שהסבא רבא שלנו הגיע מהמעמקים. הקוסם הציע לנו לבוא לביקור. שנינו היינו הרפתקנים והחלטנו להצטרף אליו. כאשר שאלנו איך ננשום במעמקי הים, הוא חייך ואמר שהוא ידאג לזה.

הוא לקח אותנו למעמקים ושם גילינו עולם קסום. ממש התאהבנו ביצורי המעמקים. ואז הוא הביא אותנו אל הארמון הזה. הוא הסביר שזה שייך למשפחה שלנו ושאל אם נרצה לחיות כאן. הוא אמר שהמשפחה שלנו מיוחדת. יש לנו את היכולת לנשום גם ביבשה וגם במעמקי הים. הוא סיפר שמאז שהסבא רבא שלנו עזב את הארמון, היה מאוד עצוב כאן. הוא סיפר שהוא יועץ הממלכה ומידי פעם הוא בא לבקר ביבשה. בפעם הקודמת שהגיע הוא גילה שלשנינו יש את היכול המופלאה לנשום גם במעמקי הים. הוא החליט לחכות שנגדל ואז יציע לנו לבוא איתו. כך, במשך שנים הוא השגיח עלינו מרחוק.

הסתכלתי על אבא שלך וראיתי שהוא מוקסם. הבנתי שגם הוא, כמוני, רוצה לחיות כאן. חזרנו ליבשה להיפרד מכולם. אמרנו שאנחנו נבוא לבקר פעמיים בשנה ונבנה תוספת מיוחדת לארמון שבה יוכלו לנשום גם בני היבשה כדי שיוכלו לבוא לבקר אותנו. כך חיינו כמה שנים עד שנולדו האחיות שלך. הקוסם אמר שמערכת הנשימה המיוחדת מתפתחת רק בגיל חמש. אז חיכינו שהן תגדלנה. את יום ההולדת החמישי שלהן החלטנו לחגוג ביבשה. זה היה נורא. היה להן קשה לנשום והן בכו כל הזמן. קראנו לקוסם שיבוא לעזור. הוא בדק אותן ואמר שהוא לא יודע מה קרה, אבל מערכת הנשימה המיוחדת לא התפתחה אצלן. כמובן שחזרנו מיד לארמון. החלטנו שלא לקחת סיכון. ביקרנו ביבשה לבד ואת מעט המבקרים שהגיעו אלינו, קיבלנו רק שנינו.

לא סיפרנו לכן כלום. ידעתי שעולם המעמקים הוא כל עולמן של אחיותייך. כשאת נולדת, התלבטנו מה לעשות. אבא שלך החליט שנשמור על הסוד. הוא פחד שיקרה לך משהו. לכן אסרנו עלייך להתקרב לקומה הזאת. עכשיו אני רואה שזו היתה טעות. את, כמונו, יכולה לנשום גם את אויר היבשה. זה נפלא דלילה. את תוכלי להצטרף לנסיעות שלנו ולהכיר את בני המשפחה. הבחור המקסים הזה הוא אורי, הבן של אחותי״.

הסתכלתי על ההורים שלי והסתכלתי על אורי. לא יכולתי לשבת בשקט והתחלתי לקפץ. היו לי כל כך הרבה שאלות. אבא אמר שמיד אחרי החתונה של האחיות שלי, ניסע לביקור ביבשה. החתונה תיערך במעמקים, אבל הם, ביחד עם הקוסם, מצאו דרך לשתף את כולם בחגיגה.

הייתי מבולבלת. ״אבל, מי זה הקוסם? איך זה שאני לא מכירה אותו?״

אבא צחק. למעשה הוא צחק כל כך שלא הצליח לדבר. אז, אמא התערבה. ״אבל את מכירה אותו דלילה. הקוסם זה דמבו התמנון. החבר הכי טוב שלך. כשנולדת, ביקשנו שישגיח עליך כי אנחנו נעדר הרבה מהארמון. הוא התחפש לתמנון וכך הכרת אותו. האחיות שלך לא מכירות אותו ולא יודעות על קיומו. חשבנו שכך נשמור יותר טוב על הסוד״.

דלילה הלכה אל הדלת ופתחה אותה. מאחורי הדלת, עמד דמבו הקוסם.

״אתה״, אמרה דלילה, ״אתה…״ 

היא לא ידעה מה להגיד. דמבו פשוט חייך וחיבק אותה.

״אל תכעסי עליי. אני עדיין החבר הטוב שלך. אני מבטיח לך שמעכשיו נטייל ביחד. את, אני ואורי. תכירו עולמות חדשים וחברים חדשים״.

דלילה שמחה וחיבקה אותו חזק. היא ידעה שמעכשיו חייה יהיו מלאי עניין והתרגשות.