ניצי הלילה

ספק שעת לילה מאוחרת, ספק שעת בוקר מוקדמת. הכל עדיין חשוך. שעה שמתי מעט מסתובבים בה. בדרך כלל הדיינר ריק בשעה הזאת. זו לא שעה לאכול בה, המאחרים בנשף כבר סבאו דיים ופרשו, והמשכימים עדיין לא קמו.

זוהי שעתם של ניצי הלילה. כבר שנה שהם פוקדים את המקום. לעיתים מגיעים ביחד, לעיתים בנפרד. לכל אחד יש את המשקה הקבוע שלו. אנג'לינה שותה ג'ין עם טוניק, ג'ון שותה ג'ק דניאלס ומייקל שותה שיבאס. אני מוזג להם את המשקאות עוד לפני שהתיישבו. אחר כך הם שותים כוס קפה, אוכלים משהו קטן.

הם סיקרנו אותי מהרגע הראשון. לרוב, הלקוחות באים, לוקחים כריך או שותים כוסית והולכים. ישנם כמובן המתמידים. אלה יכולים לבלות שעות ארוכות ולשתות כוסית אחר כוסית. המיקום והמבנה של הדיינר לא מאפשרים יצירת חברותא. המקום, במהותו, דומה יותר למזנון של אוכל מהיר. אוכלים משהו, שותים והולכים. האנשים שבאים לכאן לא מחפשים ברמן שיתפקד כפסיכולוג. הם פשוט רוצים לשתות. אולי להטביע את יגונם בטיפה המרה, אולי לאזור אומץ לפני הדבר הבא שעליהם לעשות ואולי סתם רוצים כוסית או שתיים לפני השינה.

בשלישייה הזאת היה משהו שונה. תמיד התיישבו כך. אנג'לינה וג'ון צמודים ומייקל משקיף עליהם מהצד. מתח לא ברור שרר ביניהם. בלילה הראשון שהגיעו, הם התיישבו כך ואנג'לינה, שאז עוד לא ידעתי את שמה, הזמינה עבור כולם. כך גם בפעם השניה. בפעם השלישית שהגיעו, היא אמרה: "אנחנו נגיע לכאן הרבה בתקופה הקרובה. בחרנו בבר הזה בגלל שהמקום לא מושך תשומת לב, ובשעה הזאת בדרך כלל אין כאן אנשים. המשקאות שלנו קבועים, אז בוא נפשט את הדברים. לי תביא ג'ין וטוניק, לג'ון תביא ג'ק דניאלס ולמייקל תביא שיבאס. תקפיד שהכוסות שלנו תמיד תהיינה מלאות".

"ואת? העזתי לשאול? מה שמך?"

השלושה החליפו מבט, כאילו נתפסו בקלקלתם, כאילו לא התכוונו להסגיר את שמותיהם. "שמה אנג'לינה" אמר ג'ון בטון כועס "ואנחנו לא מעוניינים בשיחות". מילאתי את כוסותיהם ונפניתי לעיסוקיי. תמיד אפשר להבריק עוד כמה כוסות.

במשך זמן רב הגיעו ביחד. לאחר שהתיישבו מזגתי להם את המשקאות. אנג'לינה וג'ון שוחחו ביניהם ומייקל, כדרכו, במבט זועף, השקיף מהצד. מכיוון שהם ישבו במקומות קבועים, מהר מאד סיגלתי לי הרגל למזוג להם את המשקאות כבר כשנראו בפתח. ואז, כעבור כמה חודשים, אנג'לינה הגיעה לבד. מזגתי לה ג'ין וטוניק והתכוונתי לפנות לעיסוקיי. "חכה", עצר אותי קולה, "אל תלך". הסתובבתי אליה והיא חייכה חיוך עצוב והתחילה לדבר. בשבועות שאחרי, הגיעו פעם מייקל ופעם ג'ון בגפם, וכך שמעתי גם את סיפורם.

אנג'לינה

איני יודע את גילה. אולי בשנות העשרים לחייה. היא, ג'ון ומייקל גדלו ביחד בשכונת מידל ווילג' ברובע קווינס, שכונה עם הרבה מהגרים מאירלנד, איטליה וגרמניה. כפי שהיה מקובל באותה תקופה, שלושתם למדו בבית הספר הקתולי סיינט מרגרט ובימי ראשון נפגשו בכנסיה הקתולית המקומית.

אנג'לינה האירית, על שיערה האדום, בלטה בין התלמידות. ואם לא די בכך, האופי הג'ינג'י שלה הוביל לחיכוכים אינסופיים. היא שנאה את בית הספר על נוקשותו ועל מוריו. התמרדה בעיקר בשיעורי הבישול וכלכלת הבית בהם לא הצליחה. שיעורים אלה גרמו לה להרגיש קטנה וחסרת יכולת. המורים מיהרו להוציא אותה משיעוריהם כדי שלא תפריע ליתר התלמידות. כך גילתה את מייקל. ילד איטלקי חסר מנוח שבילה את רוב שעות היום בחצר בית הספר. הם חברו זה לזו ונהגו לעולל תעלולים או להתחבא בעץ האשור הענק שליד בית הספר.

ואז הגיע ג'ון. בשנת הלימודים האחרונה, הצטרף לבית הספר בן למהגרים מגרמניה. הוא הגיע ואנג'לינה נהתה אחריו. מכיוון שגם הוא בילה את רוב שעותיו בחצר, הוא הצטרף לאנג'לינה ומייקל, אך מהר מאוד דחק את מייקל הצידה והשתלט על אנג'לינה.

עם סיום הלימודים בבית הספר היסודי, דרכיהם נפרדו. הוריה של אנג'לינה שלחו אותה אל קרובים שלהם ברובע מרוחק יותר בקווינס. הם ראו בדאגה את החברות המתפתחת בינה לבין ג'ון והחליטו שעדיף לשלוח אותה אל הקרובים. שם, כך חשבו, היא תכיר מישהו מבני הדודים הרבים שלה. במקביל היא נשלחה לבית הספר התיכון ניוטאון, בית ספר דתי בו הציעו מסלולים בניהול משק בית, קלדנות ותפירה. אנג'לינה עזבה די מהר את הלימודים והחלה לעבוד כפקידה. אמנם היא כבר לא פגשה את ג'ון, אך היא סירבה למחזרים השונים והעבירה את זמנה בין העבודה, מפגשים עם חברות וקריאת ספרים.

לפני כשנה אביה נהרג בתאונה והיא חזרה לשכונה כדי להיות בהלוויה ולהסדיר את ענייני האב. אז פגשה שוב את ג'ון ואת מייקל ואז גם החלה סדרת המפגשים בדיינר.

ג'ון

לאחר פטירת אמו, ג'ון ואביו עברו למידל ווילג' וג'ון החל את שנת הלימודים האחרונה בבית הספר היסודי. מכיוון שהיה תלמיד חדש ומכיוון שהיה ילד מופנם, הוא לא השתלב בלימודים ובחברת התלמידים. בפעם הראשונה שהוצא משיעור הוא חש מושפל, אבל אז גילה את אנג'לינה ומייקל ואת נפלאות החצר. מהר מאוד גרם למייקל להרגיש דחוי. הוא רצה שאנג'לינה תהיה שלו בלבד והצליח להפריד בינה לבין מייקל. כך בילה את רוב שנת הלימודים בחצר. אביו של ג'ון גילה רק לקראת סוף שנת הלימודים על מעלליו של בנו. הוא לא אהב את החברות שלו עם הג'ינג'ית הפרועה, ובסוף השנה הוא נשלח ללימודים בבית ספר תיכון מחוץ לשכונה.

עם סיום הלימודים החל לעבוד בבית מסחר כזבן פשוט ובמשך הזמן קודם והחל לנהל את החנות. ג'ון נשאר אותו נער מופנם וסגור שהיה בבית הספר היסודי ולא פיתח חיי חברה. את מעט הזמן הפנוי שהיה לו, הוא הקדיש לנסיונות למצוא את אנג'לינה שעכשיו מיעטה להגיע למידל ווילג'. נראה שהוא היה ממש אובססיבי לגביה. לאחר פטירת אביה של אנג'לינה הוא מיהר להגיע לשכונה כדי לפגוש את אנג'לינה. למורת רוחו, גם מייקל היה שם והיריבות ביניהם ניצתה מחדש.

מייקל

מייקל הכיר את אנג'לינה לפני שהתחילו ללמוד בבית הספר. המשפחות שלהם הגיעו לשכונה בערך באותו הזמן והילדה הג'ינג'ית השובבה כבשה את ליבו. אמנם הם לא נפגשו, אבל בכל פעם שהזדמנה לסביבתו, מייקל עקב אחריה מרחוק. כך, עד שהגיעו לבית הספר היסודי. הלימודים אמנם התנהלו בכיתות נפרדות לבנים ולבנות, אבל מכיוון שבילו הרבה בחצר, הוא העמיק את היכרותו עם אנג'לינה והם היו שותפים למשחקים ולתעלולים. מעולם לא גילה לה שהוא אוהב אותה. מעולם לא שאל אם היא אוהבת אותו. בתמימותו, חשב שהם ביחד לנצח.

הוא היה בטוח שהם צמד עד שהגיע ג'ון. הכל השתנה אז. בהתחלה, שיחקו שלושתם ביחד, אבל מהר מאוד ג'ון החל להרחיק את מייקל ולבלות לבד עם אנג'לינה. למגינת ליבו, אנג'לינה העדיפה את ג'ון והתרחקה ממנו. הבילוי בחצר הפך לסיוט ומייקל הפך לתלמיד חרוץ.

אביו היה חוקר פרטי. מכיוון שהיה מעוט יכולת, הוא לא יכל לממן את הלימודים של בנו בתיכון וצירף אותו לעבודה. מייקל התגלה ככשרון טבעי וכוכבו דרך במהרה, למרות גילו הצעיר. הוא הקדיש את כל זמנו לעבודה. מידי פעם נתקל בג'ון שבא לבקר בשכונה והחמיץ אליו פנים. הוא לא סלח לו על הנתק מאנג'לינה, אותה לא ראה עד שאביה נהרג.

משהו בנסיבות מותו של האב היה חשוד בעיניו והוא ביקש רשות מאנג'לינה לחקור את המקרה. ככל שהעמיק לחקור, התרבו סימני השאלה. מה שהיה נראה כתאונה הפך במהרה לרצח והעקבות הובילו לג'ון. היו מספר עדויות על מפגשים בין ג'ון לבין אביה של אנג'לינה. האב לא אהב את ביקוריו של ג'ון ודרש ממנו להניח לבתו. המפגשים הסתיימו בצעקות. בלילה שבו נהרג האב, ג'ון ביקר אותו. הפעם המריבה הייתה קולנית במיוחד ולמחרת נמצאה גופתו של האב בתחתית המדרגות. מייקל הבין שאנג'לינה אינה יודעת דבר על מפגשים אלה.

המפגש האחרון

באותו לילה הם הגיעו ביחד, אבל היה ברור שמשהו השתנה. הפעם היה משהו חמור במבט עיניהם. היה מתח באוויר. מייקל ישב קרוב יותר אל הצמד, אני מזגתי להם את המשקאות והם החלו לדבר. "אנג'לינה, את חייבת להקשיב לי". "היא לא חייבת לך דבר" אמר ג'ון ברוגז. "תניח לה. אתה לא רואה שקשה לה?" "מה אתה רוצה מייקל?" שאלה אנג'לינה בקול מנוכר. מייקל התנשם בכבדות ואמר: "סיימתי את החקירה. חשוב שתדעי את כל העובדות". עכשיו אנג'לינה התיישרה בכיסא וג'ון נראה כמי שמוכן להכות את מייקל. אך מייקל לא ויתר ובקול חרישי ותקיף החל לספר: "את אולי לא יודעת, אבל במהלך השנים ג'ון בא לבקר את אביו. בכל פעם, הוא הלך לאביך ודרש ממנו לגלות לו היכן את. אביך סירב, ג'ון עבר לצעקות ולאיומים ואביך גירש אותו מהבית. לדברי השכנים, זה קרה מספר פעמים. לפני כשנה ג'ון בא שוב. הפעם היה הריב ממושך. לדברי אחד השכנים הוא אף שמע את ג'ון צועק אני אהרוג אותך. למחרת, כאשר האב לא הגיע לפגישה השבועית עם החברים, הם הגיעו אליו הביתה ומצאו אותו. איש מהם לא מצא לנכון לספר לשוטרים על ג'ון ועל איומיו וכך המקרה הוכרז כתאונה. אדם מבוגר שמעד במורד המדרגות".

"השתגעת?" צעק ג'ון. "תחזור בך ומיד. אני יודע שאתה שונא אותי ורוצה להפריד בין אנג'לינה לביני, אבל להאשים אותי ברצח?" אנג'לינה החווירה ולא הצליחה לדבר ואילו מייקל המשיך בטון רגוע: "אתה אמרת רצח. רק אתה יודע אם הייתה כאן כוונה מראש. יש לי את החשדות שלי, אבל אין לי הוכחה חותכת לגבי הארוע והכוונות. בכל מקרה, ברור לי שאתה גרמת למותו". אנג'לינה התנשפה והתרחקה מג'ון, הוא ניסה להחזיק בידה אך היא לא אפשרה לו. "לא יכול להיות שאת מאמינה לו. ברור שהוא מנסה להפריד ביננו. עכשיו, אחרי שחידשנו את הקשר ואין מי שימנע בעדנו, אני לא מתכוון לוותר".

מייקל ניסה לדבר אך אנג'לינה השתיקה אותו ובקול רועד אמרה: "אני לא יודעת למי להאמין אבל דבר אחד ברור לי. אני לא רוצה לראות איש מכם יותר. קיבלתי הצעת עבודה מחוץ לניו יורק. שום דבר לא קושר אותי לכאן ואני מתכוונת לקבל את ההצעה. אני לא מאמינה שחשבתי לחדש את הקשר איתך, ג'ון. אני לא מאמינה שחשבתי שעדיין אני אוהבת אותך. לא מאמינה שחיכיתי לך כל השנים האלה". "את לא מתכוונת ברצינות. את עוד תתחרטי על כך. אני רוצה שנתחתן". "אל תאיים עליה" אמר מייקל והתכוון להמשיך לדבר, אך אנג'לינה הסתכלה החוצה וקמה ממקומה. "הבוקר עלה. אני הולכת. אחזור לדודים שלי, אסדיר את ענייני ומשם אסע למקום מגוריי החדש. אני מקווה להתחיל שם חיים חדשים, נקיים ממשקעי העבר. אני לא מתכוונת לגשת למשטרה עם הממצאים של מייקל. אני לא יודעת מה האמת ואין לי עניין לחפור בכך. אני מציעה לך, ג'ון, להעריך את החירות שניתנה לך ולשמור מרחק ממני".

אנג'לינה סיימה את דבריה והלכה מבלי להגיד שלום. במקום השתרר שקט ואני חששתי מקרב אגרופים שיתרחש בין שני הגברים. למזלי, החלו להיכנס לקוחות משכימי קום ומייקל וג'ון יצאו. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את שלושתם.

ניצי הלילה שלי פרחו מהקן.

[נכתב בתאריך: 24.11.2024]