משפחת הדינוזאורים

הי, אני דינוזאור מסוג טריצרטופס. אתם אולי מכירים אותי כדינוזאור תלת קרן. אני הגור הקטן והחביב שבתמונה. קוראים לי גורי. מצד ימין שלי נמצאת אמא. קוראים לה בלה. מצד שמאל נמצא אבא. קוראים לו ברוך. 

אמא ואבא החליט לעבור לאזור אחר. הם לא רצו לספר לי למה, אבל אני הבנתי. הם אמרו שזה בגלל שאין מספיק צמחיה בסביבה. כן. אנחנו צמחוניים. לא רואים בתמונה אבל השיניים שלנו ממש מיוחדות לריסוק של שיחים.

אני לא חושב שזו הסיבה שאנחנו עוברים. בכל אופן, זו לא הסיבה היחידה. הסביבה שלנו היתה מאד שקטה. היו כאן עוד כמה משפחות כמונו והסתדרנו יפה ביחד. לפני חצי שנה, הדברים השתנו, כאשר הגיע הבחור הזה:

זהו הטורוזאורוס. הגיע עדר של חמישה כאלה. בהתחלה לא חששנו. אמא ואבא אמרו שהם צמחוניים, כמונו. אז לא היה סיכון שהם יטרפו אותנו. בכלל, הם קצת דומים לנו אז אולי הם קרובי משפחה רחוקים.

אבל אנחנו טעינו. מהר מאוד התברר לנו שהם היו חלק מעדר גדול יותר ובגלל שהם היו פראיים, העדר שלהם גירש אותם והם חיפשו מקום אחר לחיות בו. באזור שלנו היו הרבה שיחים וצמחים שהיו בדיוק בגובה שמתאים לנו. אין לנו צוואר ארוך שיכול להגיע לעצים גבוהים יותר. הבעיה היא שזה היה נכון גם לטורוזאורוסים, או כמו שאנחנו קראנו להם: הטורו.

אצלנו בעדר, כאשר כמה חבר'ה הגיעו לאותו שיח, תמיד הסתדרנו. בכל זאת, הייתה שם צמחיה בשפע ולא הייתה סיבה לריב. אבל הטורו לא היו מוכנים לוותר. היה שם אחד שהיה קשוח באופן מיוחד. הוא גם היה הטורו הכי גדול שהגיע אלינו. קראו לו רעם, בגלל הרעש שהיה משמיע.

בפעם הראשונה שרעם הגיע לשיח שאבא שלי עמד לידו, הוא התחיל להשמיע קולות מאיימים. אבא שלי לא התכוון לזוז. הוא היה שם קודם. אז הוא רק הסתכל על רעם וחזר אל השיח שלו. זה לא מצא חן בעיני רעם. הוא התקרב לאבא שלי וניסה לנגוח אותו עם הקרניים הארוכות שלו. אבא שלי חשב שהוא צוחק איתו. אולי משחק באיזשהו משחק לא מוכר. אבל רעם היה רציני. הוא שוב נגח באבא שלי. אבא שלי לא רצה לריב איתו, אז הוא התרחק.

אחר כך היה מקרה עם נולי, הבת של המשפחה שגרה לידינו. היא סתם עמדה באזור. אפילו לא הייתה ממש ליד שיח. רעם התקרב בדהרה, היא לא הספיקה לזוז והוא דחף אותה. תבינו, היא גורה והוא דינוזאור גדול. אני חושב שהוא היה יותר גדול מאבא שלי. במזל לא קרה לנולי כלום, אבל היא מאוד נבהלה. בערב אמא שלה באה לדבר עם אמא שלי. לא שמעתי מה הם אמרו, אבל כשקמתי למחרת נולי וההורים שלה לא היו. שאלתי איפה הם ואבא אמר שיש להם חברים בדרום והם עברו לשם.

נולי הייתה חברה טובה שלי. השתוללנו הרבה ביחד. אהבנו לרוץ ואהבנו להתגושש עם הקרניים. הכל היה בצחוק. בילינו את כל שעות היום יחדיו ועכשיו היא הייתה חסרה לי. ממש שעמם לי. לא היו עוד גורים בגילי בעדר שלנו ולא היה לי עם מי לשחק.

האווירה נהייתה ממש לא נעימה. אמא לא הרשתה לי להסתובב לבד. היא אמרה שעדיף שאהיה ליד אזור המגורים שלנו ואצא לאכול רק איתה או עם אבא. כבר לא היה לי כל כך כיף.

אחרי שבועיים כאלה הגיע המעבר שלנו. בוקר אחד אמא ואבא פשוט הודיעו שאנחנו עוברים דרומה. האמת היא שאני שמחתי. חשבתי שאולי אפגוש את נולי. ככה, יצאנו שלושתינו לדרך. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל לדינוזאורים אין חפצים, אז לא היינו צריכים לארוז. פשוט, קמנו ויצאנו לדרך.

סקרנים לדעת לאן הגענו ומה קרה אחר כך? חכו לסיפור ההמשך.

השאר את התגובה הראשונה

קטעים נוספים

אני חושב משמע אני קיים

סיפור על חייו של הפנדה החושב 🤔

מכונת הזמן

קיבלתי מכונת זמן במתנה והחלטתי לנסוע לביקור. מוזמנים להצטרף.

מכתב לעצמי

מה הייתי אומרת לאתי בת ה 12? האם הייתי מנסה לשנות אותה? הצטרפו אליי למסע אחורה בזמן ותגלו.

וינסנט יוצא לטיול אופניים

וינסנט ואן גוך יוצא לטיול וכותב מכתב לתיאו.

רגע של שמחה

זר כלניות קטן וחיוך של חברות. דבר פשוט וקטן ששינה לי את היום מקצה לקצה.

בלי פחד (אקרופוביה)

והפעם, על פחד גבהים

אבודים בחלל, פרק ב'

סיפורה של קבוצת אנשים שהחליטו לעזוב את כדור הארץ ולהתיישב בכוכב לכת חדש. פרק ב': נחיתה והתיישבות.

רגע בלתי צפוי

ג'ון לנון : "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בתוכניות אחרות". לתום היו תוכניות. נו, אז היו.

לשחרר

לפעמים, קשה לשחרר.

החברות

רגעים של צחוק בלתי נשלט