חתולים מטיילים בעולם

״תצביע על נקודה, אוקטביו״ היא אמרה לי.

״למה?״ שאלתי בחשדנות. ידעתי שאצל אזמרלדה תמיד יש כוונות נסתרות. תמיד יש לה מטרה.

״נו, אוקטביו. מה אכפת לך? הנה הגלובוס. תצביע על נקודה. אל תהיה כזה פחדן״.

קונרד הסתכל עלינו מהצד. הויכוחים שלנו תמיד הצחיקו אותו.

״הנה, אזמרלדה, אני אצביע על נקודה״.

לפני שהספקתי להזהיר אותו או לעצור בעדו, כפתו הקטנה נחתה על נקודה על הגלובוס.

הספקתי לשמוע את אזמרלדה מגרגרת וראיתי אותה חוככת את כפותיה בהנאה. מיד אחר כך, הכל השתנה. הבית החמים שהיינו בו נעלם ופינה את מקומו לסביבה קפואה. עכשיו תבינו, אני חתול בית. אני אוהב חום. אני צריך חום. אני ממש סובל בקור. טוב. הבנתם, נכון?

לידי ראית את קונרד. הוא היה מכווץ כולו ורעד מקור. 

״נו, קונרד״ אמרתי לו, ״אתה מרוצה? תראה למה גרמת. לאן הבאת אותנו?״

״אני? אני?״ מלמל קונרד. ״אני לא עשיתי כלום. סתם נגעתי בנקודה על הכדור הכחול הזה. חשבתי שזה משחק חדש. אני לא מבין מה קרה. איפה אזמרלדה?״

״מיאו״, אמרה אזמרלדה, ״תראו לאן הגענו. איזה מקום קסום. בואו נצא להחלקה על הקרח״.

״את השתגעת? מה עשית? תחזירי אותנו מיד לבית החמים שלנו״ אמרתי לה בכעס. התנפלתי עליה בציפורניים שלופות, אבל היא פשוט זזה הצידה.

״תרגע, אוקטביו. אנחנו לא יכולים לחזור כל כך מהר. בכלל, מה קרה לך? תמיד היית הרפתקן. שמחת להצטרף לתעלולים שלי. היית ממש כיפי ונהיית זקן נרגן. די, זה לא מתאים. בוא ניקח את קונרד ונצא לחקור את המקום הזה״.

הייתה לי ברירה? בסוף היא תמיד ניצחה. לא היה לי סיכוי מולה. קראתי לקונרד, הצטרפנו לאזמרלדה והתחלנו ללכת. טוב, לא בדיוק ללכת. ניסינו ללכת, אבל החלקנו. 

הסבלנות שלי נגמרה. נעמדתי מולה בגב קמור וייללתי.

״אני לא יכול כבר עם התעלולים שלך. כן, אני זקן נרגן. אז מה? פעם שעברה שגררת אותי איתך, רדפו אחרי עם מקל. מה את מחייכת? הרחת גבינה מסריחה אצל השכנים ושכנעת אותי להצטרף אליך. גבינה כחולה ומסריחה. לא יודע איך לא נהייתי חולה מזה. ואת? נעלמת. רק עליי צעקו. די״.

יכולתי להמשיך עוד, אבל קונרד התערב.

״תראי אזמרלדה, אני זוכר את הסיפור עם הגבינה. בהתחלה אפילו נעלבתי שלא צרפת אותי אליכם. אבל, תביני. זה היה משהו אחר. אצל השכנים בחצר ליד. אוקטביו ידע את הדרך הביתה. איפה אנחנו עכשיו? לאן הבאת אותנו? ואיך חוזרים? עוד מעט שעת הפינוקים״.

״טוב, יללנים. אני אספר לכם. לפני כמה ימים גיליתי את הכדור הזה. רציתי לשחק איתו. נגעתי בנקודה והגעתי למקום שהיו בו הרבה עצים. ג'ונגל כזה. הסתובבתי שם וחשבתי שחבל שאתם לא לידי. פתאום הכדור הגיע. קפצתי עליו ומצאתי את עצמי בחזרה בבית. ראיתי את ההורים שלנו עומדים עם מבט מודאג מאוד. כלומר, כועס מאוד. הבנתי שעשיתי משהו לא טוב. הם מלמלו משהו על כדור קסמים שאסור לי לגעת בו ולקחו אותו. אתם יודעים שכשאומרים לי לא לעשות משהו, אני חייבת לנסות. היום מצאתי שוב את הכדור וקראתי לכם. רציתי שגם אתם תהנו״.

״בעצם, את אומרת שאת לא יודעת איך לחזור הביתה״, אמרתי בכעס, ״אני לא רואה כאן את הכדור הקסום שלך״.

״די״, אמר קונרד. פתאום הוא נהיה החלטי. ״לפי מה שנראה לי, הגענו לקוטב הצפוני. אני חושב שזה היה הכיוון שהגעתי אליו עם הכפה שלי. אזמרלדה צודקת. זה מקום ממש יפה. הכל פה כחול ולבן״.

״מה אכפת לי כחול ולבן. מצידי שיהיה כתום. לא אכפת לי. אני רוצה… אני רוצה… רגע, מה זה החתולים האלה שמתקרבים אלינו?״

תוך דקה היינו מוקפים בחתולים הזרים.

קונרד, שהיה הידען בינינו חייך.

״אני צדקתי. אנחנו בקוטב הצפוני ואלה שועלים ארקטיים. אתם יכולים להבין אותנו?״.

״כן״, ענה אחד השועלים, ״אנחנו מבינים. אנחנו באמת שועלים ארקטיים ואתם נראים לנו קפואים. בואו איתנו למאורה שלנו״.
הצטרפנו אליהם ונכנסנו למאורה שלהם. התחלתי להפשיר. הם סיפרו לנו שכאן הם חיים. הם בונים את המאורות כדי למצוא מסתור מהקור.

״בקיץ פחות קר ואז אנחנו מסתובבים בחוץ. אנחנו צדים כל מיני חיות קטנות ולפעמים אנחנו גם יוצאים לדוג. בואו, נעשה לנו ארוחה קטנה ממה שיש לנו כאן במאורה. אנחנו תמיד שומרים אוכל לתקופות הקרות יותר״.

הצטרפנו אליו ונהנינו מארוחה טעימה של דגים. אחרי האוכל הוא אמר:

״תראו. אני לא יודע איך הגעתם לכאן ואיך אתם מתכוונים לחזור מכאן למקום שלכם. אני חושב שגם בקיץ יהיה לכם מאוד קר כאן. יש לכם דרך לחזור?״

״מה שאני יודע זה שמעורב כאן כדור קסמים שאזמרלדה מצאה וקונרד נגע בו. אני ממש מוטרד מהקור ורוצה לחזור הביתה. ההורים שלנו, כלומר בני האנוש שמטפלים בנו, בטח דואגים לנו. אבל אני מציע שבינתיים ננסה להנות. אולי נשחק קצת?״

אזמרלדה הסתכלה עליי בתדהמה. אני חייכתי והשועל אמר:

״בטח. בואו נשחק בתופסת. ממש כיף לרוץ כאן במחילות. יותר מאוחר, נלך לראות מופע של אורות״.

באמת היה כיף לרוץ במחילות. שיחקנו די הרבה זמן ואז השועל הזמין אותנו לצאת החוצה. זה מה שראינו.

״זה מופע האורות שהבטחתי לכם. קוראים לזה הזוהר הצפוני. נכון שזה יפה?״

צפינו מהופנטים במופע ולרגע שכחנו מהקור. שכחנו מהבית. פשוט רצינו להשאר שם. ואז הגיע הכדור. כן, כן, אותו כדור מהבית.

אזמרלדה דחפה אותנו לכיוון הכדור, נגענו בו ומיד מצאנו את עצמנו בבית מול הורים כועסים.

״מה יהיה אזמרלדה? אמרנו לך לא לגעת בכדור הזה. צריך לדעת היכן לגעת בו. את יכולה למצוא את עצמך במעמקי האוקינוס. או במקום בו יש חיות שישמחו לטרוף אותך. באנו לתת לכם פינוקים וראינו את הכדור. הנקודה שנגעתם בה, הבהבה. כך ידענו לאן לשלוח את הכדור״.

אני חייכתי מתחת לשפם. אהבתי כאשר ההורים נזפו באזמרלדה.

״ואתם, קונרד ואוקטביו, מכם ציפיתי ליותר. לא הייתם צריכים לשתף פעולה עם התעלולים של אזמרלדה. אני יודעת שלא אצליח להחביא מכם את הכדור. אני רואה במבט שלכם שאתם כבר מתכננים את הטיול הבא. אני מבקשת שבפעם הבאה תתכננו איתנו לאן אתם רוצים ללכת. כך נוכל לעזור במקרה שתהיה בעיה״.

כולנו הנהנו בהסכמה והלכנו לישון. ידעתי שלאזמרלדה אין שום כוונה לתכנן את הטיול הבא עם ההורים. היא פשוט אהבה את ההרפתקה.

האמת? גם אני.