לוע הר געש

רחשים ורעשים נשמעו מתוך הר הגעש. רוקי נפנף בזנבו בהתרגשות. הוא היה כלבלב סקרן שתמיד רצה לדעת הכל והרבה פעמים דחף את אפו הקטן למקומות שכלב חכם יותר לא היה מתקרב אליהם. כך, הוא זינק אל תוך הר הגעש ונכנס לעולם לא מוכר.

"נורא חם כאן", חשב לעצמו, "כאילו שמישהו הדליק תנור. מממ, מעניין".

הוא שוטט באויר שצבעיו נעו בין אדום לצהוב לכתום. הוא החל להשתעמם וחשב לצאת, כאשר ראה דמויות מרחוק. הוא נבח ורץ אל הדמויות. רץ ונעצר מולם בחריקת גפיים והניע את ראשו מצד לצד. מול עיניו הנדהמות עמדה חבורת גמדים צבעונית. כן, כן. צבעונית ממש. לא רק הבגדים. היה שם גמד ירוק לבוש בחולצה ומכנסי טריקו בצבע טורקיז, גמד אדום בחליפה שחורה וגמד צהוב באוברול סגול. היו עוד גמדים בשלל צבעים אבל הם שמרו מרחק ורוקי לא הצליח לראות אותם בבירור. שלישיית הגמדים קדה בפניו. הם היו כל כך נמוכים שהמצח שלהם ממש נגע ברצפה.

"מה קרה לכם? למה אתם משתחווים? אני רוקי, כלבלב רחוב. סך הכל באתי לראות מה יש כאן. תמיד נשמעים מכאן רעשים משונים. סקרן אותי לראות מי משמיע אותם". הגמדים התיישרו והתלחששו ביניהם כשהם דוחפים אחד את השני ומתווכחים.

לבסוף הגיעו להחלטה והגמד האדום, שבעצם היה גמדה, פנה לרוקי."אנחנו מייצגים את אומת הגמדים. מרקו, הגמד הירוק, מייצג את חבורת הפוחזים. ויולט, הגמדה הצהובה, מייצגת את חבורת ההיפים, ואני מייצגת את אנשי התעשיה והניהול. קוראים לי רד. במעמקי ההר חיה מפלצת כתומה שרוצה לחסל אותנו. לפעמים היא יורקת עלינו אש וסלעים רותחים ולפעמים היא שולחת אלינו שדונים ורדרדים".

"אוי, שדונים ורודים. זה כל כך חמוד. אני ממש רוצה לראות אותם. ורוד זה צבע יפה. פעם היה לי סרט ורוד על הזנב. זה היה מזמן, כשחייתי אצל אמילי. היא נהגה לסרק אותי ולקשט אותי בסרטים. אבל זה היה מזמן. אני לא רוצה לדבר על זה. בואו נלך אל השדונים".

"תקשיב" אמר מרקו "אנ'לא חושב שהבנת. לא יודע מי זאת אמילי וגם לא א'כפת לי. השדונים האלה הם ממש צרה. אנחנו מחפשים מישהו שיציל אותנו מהם". "כן" אמרה ויולט. "תבין, אתה הגעת אלינו מהשמים. חשבנו שאתה האל שבא להציל אותנו. בבקשה? אתה יכול לעזור לנו?"

רוקי החל לסגת לאחור. אני אל? מישהו השתגע פה. כנראה הזיות מהחום הנוראי. הוא החליט לברוח אך לא מצא את הדרך החוצה. הוא החל לנוע במעגלים ולנבוח. הפעם היו אלה נביחות של מצוקה ולא של שמחה. שלישיית הגמדים ניסתה להרגיעו, ללא הצלחה. מרחוק התקרבה גמדה ורודה לבושה בבגדים ורודים. טוב, ברור לכם שמדובר בגוונים שונים, כן? הגמדה היתה בגוון ורוד עתיק, חצאית המיני שלה היתה בגוון ורוד בזוקה, החולצה היתה בגוון ורוד ניאון ולראשה חבשה מצנפת בגוון ורוד פסטל. התוצאה הכללית הייתה של מתקפת ורודים. עבור רוקי, זו היתה תחושה של בית. "שלום רוקי. אני רוזה. אל תדאג. אנחנו נעזור לך למצוא את הדרך החוצה. זו ממש לא בעיה. אולי תאכל ותשתה משהו קודם?" רוזה הוציאה סרט ורדרד מהתיק שלה (כן, ברור שהיה לה תיק. לכל אחת יש תיק קטן, ורוזה לא תפספס ההזדמנות להתקשט בגוון נוסף של ורוד). היא נגשה אל רוקי וקשרה לו את הסרט לזנב. רוקי הסתכל עליה בעיניים מעריצות. היא הזכירה לו את אמילי.

בנתיים הגמדים שמסביב הביאו אוכל ועשו פיקניק. רוקי רחרח בהתרגשות, התיישב והחל לאכול מלפפון. כן, רוקי היה כלב של מלפפונים וגזרים. מסביב לשמיכת הפיקניק הגמדים פצחו בריקוד ורוקי הצטרף אליהם בקשקושי זנב ובקפיצות. אל תוך מהומת המוזיקה וההשתוללות הכללית, נזרקה אבן לוהטת ונשמע קול רעם מבטן ההר. הגמדים חיפשו מקום מסתור ורוזה לקחה איתה את רוקי.

ממקום מחבואם, מאחורי סלע גדול, רוקי ראה מחזה מוזר. נהר שחור ומעלה אדים החל לזרום ועל פני הנהר שטה סירה גדולה בצבע אדום. בסירה ישבו כמה דמויות שהוא לא הצליח לזהות. הסירה התקדמה באיטיות לעברם. רוב הגמדים נמלטו לעבר מנהרות שהיו באזור. ליד רוקי נשארו רד, ויולט, מרקו, וכמובן, רוזה. רוזה לחשה לרוקי: "אלה השדונים שסיפרנו לך עליהם. הנהר הזה נקרא לבה, והם מופיעים תמיד ביחד איתו. אנחנו לא יודעים מה הם רוצים. הם מדברים בשפה משונה ובצעקות. הם פשוט מפחידים אותנו".

"אבל, למה. הם פגעו בכם?"

מרקו הסתכל עליו כאילו יצא מדעתו: "אתה 'שתגעת? הם מגיעים תמיד ביחד עם מטר של אבנים, הנהר שהם שטים בו, ממש רותח. אחד החברים שלי ניסה פעם להיכנס לנהר. בקושי החלים מהכוויה. אנחנו פשוט משאירים להם את השטח ומחכים שההר ירגע. כשההר נרגע, הם נעלמים".

רוקי גרד בראשו במבוכה. הוא התקשה להבין את הבעיה והחליט לבדוק מקרוב. נחלץ מידיה של רוזה ורץ לעבר הנהר. יושבי הסירה החלו לנופף במשוטים ולנהום. רוקי נבח בחזרה ויושבי הסירה השתתקו. עכשיו גם הגמדים הצטרפו לרוקי. הם והיושבים בסירה הצביעו אלה על אלה בהתרגשות והחלו לדבר בשפה שרוקי לא הבין. הסירה התקרבה אל החוף ויושביה ירדו ממנה. עכשיו, רוקי ממש לא הבין מה קורה והחל לחוג מסביב לעצמו. יושבי הסירה ממש נראו כמו הגמדים. אלה השדונים הורודים? אחרי שנרגעה קצת ההתרגשות, רד פנתה אל רוקי:

"יש אצלנו אגדה עתיקה על גמדים שירדו ללב ההר ומאז לא נראו. האגדה מספרת שיום אחד הם יחזרו. תמיד זה נשמע לנו כמו סיפור שמספרים לילדים לפני השינה. לא חשבנו שזה אמיתי. כשההר החל להיות פעיל, לפני כמה שנים, חשבנו שהסירה ויושביה הם חלק מזעמו של ההר. אז בכל פעם נמלטנו, עד שההר נרגע מזעפו. מסתבר שיושבי הסירה הם צאצאים של אותם גמדים מהאגדה. הם הלכו לאיבוד במעמקי ההר, מצאו שם מרבצים של נחושת וגם אבנים יקרות, והחליטו להתיישב שם. במשך הזמן, ההר התחיל להתחמם והגמדים נדרשו להסתגל לסביבה החדשה. העור של כולם הפך ורדרד ומחוספס. כך הם הגנו על עצמם מהחום. כאשר הופיעו נהרות הלבה, הם החליט לחקור את הסביבה. הסירות הראשונות לא עמדו בלהט הלבה, אבל לבסוף הצליחו. המראה שלנו בלבל אותם. אין צבע אחיד, העור חלק והצעקות שלנו הפחידו אותם. הם לא הבינו מה אמרנו ואנחנו לא הבנו אותם. בכל פעם שזרם הלבה האט, הם מיהרו לחתור חזרה כדי להגיע ליישוב שלהם. היום הם הגיעו שוב ואתה קיבלת את פניהם. גם הם חשבו שאתה אל והם ניסו לדבר איתך. כאשר נבחת עליהם הם השתתקו. ואז אנחנו התקרבנו. פתאום קלטנו שהם מדברים בניב עתיק של גמדית. עכשיו יהיו יותר מפגשים ויותר ביקורים. אנחנו צריכים לכנס את מועצת השבט".

רד וחבריה פנו ללכת, יחד עם יושבי הסירה. רוקי היה אבוד. מה יעשה כאן לבד? אבל רוזה לא שכחה את הבטחתה. "בוא רוקי, אני אראה לך את השביל היוצא מההר. עכשיו שההר נרגע, אתה יכול ללכת בבטחה. תדע שתמיד אתה מוזמן לבקר כאן. אני מבטיחה לך חגיגה. אבל עכשיו, בוא, השמש והשמים מחכים לך".

רוקי ליקק את רוזה בהתלהבות ופנה איתה אל השביל המוביל ליציאה מההר. הוא ממש התגעגע לראות את השמים מעליו ולהרגיש את חום השמש.

[נכתב בתאריך: 17.01.2025]