זהבה ושלושת הדובונים

אני יודעת מה אתם חושבים:

1. זו לא התמונה של זהבה;
2. אבא דוב לא נמצא כאן;
3. במקום דובון אחד, יש כאן שלישייה.
4. בקיצור, זה לא הסיפור של זהבה ושלושת הדובים.

אז הרשו לי לספר לכם את הסיפור האמיתי.

אני הדובה זהבה ואלה שלושה דובונים. שניים שהם גוריי והשלישי, איני יודעת מאין הגיע. אני והגורים הגענו הרבה פעמים לאי הזה. היה לנו נחמד ושקט כאן. הם טיפסו על העצים, למדו לדוג בים ואני יכולתי לנוח. לפני שבועיים הגענו לכאן ומצאנו את הדובון החום. הוא קיבל את פנינו בנהמות והגורים נבהלו ורצו לברוח. ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא טיפס גבוה יותר על העץ וחשף שיניים. הגורים שלי לא רצו להישאר שם וחזרנו הביתה.

במהלך הימים שאחרי, היינו עסוקים עם ביקורים משפחתיים ולא הלכנו לאי. חזרנו אחרי יומיים ומצאנו שם את הגור החום. הוא נראה ממש מותש. לא היה לו כוח לנהום עלינו. הבנתי שהוא לא אכל כמה ימים. אמרתי לגורים לשמור עליו והלכתי לדוג. חזרתי עם טרוטה שמנמנה והתקרבתי לחומי. כן, בלי לשים לב, אימצתי אותו ונתתי לו שם. חומי רק הסתכל עליי ועל הדג. הייתי בטוחה שהוא יתנפל על הדג, אבל חומי רק הסתכל. קרעתי חתיכה קטנה מהדג וקירבתי אותה לחומי. הוא רחרח בחשדנות ואז חטף את הפיסת הדג ובלע. עכשיו הוא הסתכל עליי בעיניים נוצצות. נתתי לו עוד פיסת דג וכך חזרנו על התהליך כמה פעמים עד שחומי שבע.

הגורים שלי התקרבו וחומי הסתכל עליהם בחשדנות ורצה לברוח. הוא הסתכל עליי, הסתכל עליהם, קם ממקומו וברח. בילינו כמה שעות בחיפושים אחריו. קראתי לו, הבטחתי לו עוד דג, אבל הוא נעלם. כאשר חזרנו לאי למחרת, הוא חיכה לנו. עדיין חשש מפני הגורים, אבל הרעב גבר עליו. הפעם, בובי, אחד מהגורים שלי הלך לדוג. הוא חזר עם דג קטן והניח אותו ליד חומי. חומי רק הסתכל. דובי, הגור השני שלי, ניגש אל הדג, נגס ממנו והחל ללעוס. הוא קירב את הדג לחומי וסימן לו שיעשה אותו הדבר. חומי הניח כפה קטנה על הדג ונגס ממנו בעדינות.

כך, במשך יומיים נוספים, הרגלנו את חומי אלינו ואל ארוחה של דגים. עד עכשיו, חומי לא אמר מילה. כל שאלה ששאלתי נענתה במבט עיניים עצוב. היום, החלטתי שהגיע הזמן להבין איך חומי הגיע לאי ומה קרה לאמא שלו. הצעתי שנשחק את משחק השאלות. כל פעם מישהו מאיתנו ישאל שאלה וכולם יענו עליה.

דובי ביקש שכל אחד יספר לנו איפה נולד ומתי. אני התחלתי. סיפרתי שנולדתי לפני חמש שנים ביער הנמצא רחוק מכאן. דובי ובובי הסתכלו אחד על השני וצחקו. דובי סיפר ששניהם נולדו לפני שנה, במערה שנמצאת לא רחוק מהאי. עכשיו הסתכלנו על חומי ושאלנו אם הוא רוצה להשתתף במשחק. היו כמה דקות של שקט ובסוף הוא סיפר שנולד לפני פחות משנה. הוא זוכר שזה היה במאורה, אבל לא זכר איפה היא נמצאת.

עכשיו בובי ביקש שכל אחד יספר איך קוראים לאמא שלו ואיך היא נראית. דובי צחק והצביע עליי. "זאת אמא שלי ושל בובי וככה היא נראית. קוראים לה זהבה". חייכתי אליהם ואמרתי שלאמא שלי קראו נונה, היא עדיין נמצאת ביער שנולדתי בו והיא ממש דומה לי. חומי הזיל דמעה. הוא סיפר לנו שלאמא שלו קראו גבריאלה. היא הייתה דובה חומה יפהפייה. יום אחד היא יצאה מהמאורה ולא חזרה. הוא לא יודע איפה היא.

כשהגיע תורי, לא ידעתי מה לשאול. התלבטתי כי לא רציתי להקשות על חומי. בסוף התפשרתי על שאלה שנראתה לי פשוטה. שאלתי איך כל אחד הגיע לאי הזה. להפתעתי, חומי היה הראשון שדיבר. הוא סיפר לנו שאמא שלו נעלמה לפני חודש. עד אז הם היו באזור שקרוב למאורה ולא התרחקו ממנה. אחרי שהיא לא חזרה כמה ימים, הוא נעשה רעב ויצא לחפש אוכל. הוא מצא כל מיני גרגרים וחרקים ואכל קצת. כך הוא המשיך לשוטט ביער. מידי פעם רדפו אחריו חיות גדולות והוא התחבא. לפני שבועיים הוא ברח מחיה גדולה במיוחד. הוא לא ידע איזו חיה זו הייתה, אבל הוא רץ עד שהגיע לכאן.

"אבל למה ברחת כשראית אותנו? אנחנו הרי דובים" שאל דובי. חומי הסביר שהוא היה מפוחד ולא ידע מה לעשות. הוא פחד לחזור ליער שהגיע ממנו ולכן ניסה להבריח אותנו. דובי ובובי הציעו שילכו לשחות ביחד. חומי חשש. "א א אני לא כל כך יודע לשחות. בקושי הצלחתי להגיע אל האי". הגורים שלי התנדבו מיד ללמד אותו וכך הם התחילו להשתובב ביחד.

מאז, אנחנו זהבה ושלושת הדובונים. וזה הסיפור האמיתי של זהבה והדובים.