וינסנט יוצא לטיול אופניים

קמתי אתמול עם צורך עז לראות צבעים. לא צבעים כהים וקודרים. בטח לא גוונים של חום שאהובים על הרבה ציירים. נפשי חשקה בכחול העז ובצהוב הבוהק. אתה יודע, אלה הצבעים מלאי החיים ששוטפים את ציוריי לאחרונה. לקחתי את האופניים בבוקר ויצאתי לרכיבה לכיוון הים. כן, אני יודע. אתה בטח מופתע. וינסנט? אחי? יצא לרכיבה על אופניים? אולי אתה גם דואג. אבל באמת שהכל בסדר. מזמן לא הרגשתי נמרץ כל כך וחי כל כך. חבשתי את כובע הקש שלי וחמוש בקנווס וצבעים יצאתי לדרך. הגעתי לאזור החוף לפנות ערב וזכיתי לראות את השקיעה במלוא הדרה. אצייר אותה היום בערב. כשהגעתי, פגשתי כאן גברת נחמדה שיש לה חדר להשכרה והחלטתי להישאר כאן כמה ימים. אני שולח לך ציור קטן, מעין גלויה, שהספקתי לצייר היום. הציור מתאר בזעיר אנפין את הדרך שלי לאורך החוף וכולל גם את הבית שאני מתאכסן בו. זה הבית האמצעי. ממש קרוב לחוף. מחלון חדרי אני רואה את הים ואת השחפים.הבוקר, כשיצאתי הסתחררתי מהכחול של המים ומהגבעות הצהובות. הייתי יכול להישאר כאן אפילו חודש, אבל אסתפק בכמה ימים. אצייר על מעט הקנווסים שהבאתי איתי ואז אחזור. אני חושש שלמרות הכל, הדיכאון חוזר להשתלט עליי. יש כבר סימנים של אי נחת. אחרי שאחזור לבית הצהוב בארל, אצטרך לחשוב על אשפוז. אולי במנזר שבסן רמי. מה דעתך תיאו? נדבר על כך אחרי שאחזור. בינתיים, אני יוצא לצייר.

שלך, באהבת אחים אמיצה, וינסנט