הנסיך האפל

אחרי יום ארוך, מאוריציוס שקע לשינה עמוקה ומלאת חלומות שהזכירו לו את חייו עד כה. ארועים שהיה בהם וארועים שסיפרו לו עליהם.

הוא היה יורש העצר בממלכת מאפליה. אביו, דריוס, היה מלך האופל. כבר מילדות, מאוריציוס קיבל חינוך קפדני שנועד להכשירו לניהול הממלכה בבוא היום. בגיל חמש כבר ידע לרכב על סוס ולאחוז חרב בידו. בגיל שבע, ציפו ממנו להכיר את ההיסטוריה הענפה של ארצו. בגיל עשר כבר הכיר תורות לחימה שונות וידע לנתח ולומר איזו מהן מתאימה לכל מצב.

מאוריציוס היה ילד יחיד שגדל בחברה שכללה מבוגרים בלבד. בלית ברירה הוא השקיע את כל זמנו בלימודים השונים וספג ידע רב ויכולות שונות. אך ליבו של מאוריציוס לא היה בכל אלה. היתה בו כמיהה למשהו נוסף, למשהו שונה. מאוריציוס שאף לדברים אחרים.

בממלכת מאפליה שררה חשכה תמידית שהתאימה לעיניים הרגישות של תושביה, אך מאוריציוס לא אהב את החושך. הוא חש תחושת מחנק אבל לא יכל לשתף איש בתחושותיו. אמו נפטרה בלידתו ולדריוס לא היה זמן אליו. המטפלות והמורים שהיו לו לאורך השנים, הקפידו שיצמד ללוח זמנים שתוכנן עבורו על ידי יועץ המלך. לוח זמנים קשוח שלא הותיר הרבה פנאי. הם מילאו את התפקיד כלשונו וככתבו ומעולם לא עלה בדעתם להתעניין ברגשותיו או ברצונותיו של הילד.

במעט הזמן החופשי שהיה לו, הוא נהג לשוטט בארמון. כך גילה את האגם הנסתר, מתחת לארמון, בו היה אור מוזר ואבני גיר צבעוניות. הוא היה אז ילד בודד, בן חמש, שהחשיכה הקשתה עליו. כאשר הגיע לאגם בפעם הראשונה, הוא הסתנוור ומיד עצם את עיניו. ליבו פעם בחוזקה והוא התיישב ליד האגם. לאט לאט פקח את עיניו. כאשר הצליח להישאר עם עיניים פקוחות במשך כמה דקות, הוא הסתכל סביב בהשתאות. הוא ראה שהוא נמצא בהיכל עצום שהאגם במרכזו. מהאגם בקע זוהר שהפיץ אור זהוב ברחבי ההיכל. הקירות מסביב לאגם היו בצבעים שונים, צבעים שהלהיבו את דמיונו. כאשר נגע בקירות, ראה שהצבע נמרח על ידיו. מהר מאוד הוא הצליח לבודד גושים בצבעים שונים ולקשט את הרצפה שמסביב לאגם.

לאחר הביקור הראשון, הוא שב מידי יום לאגם ובילה שם את כל זמנו הפנוי. לעיתים, בילה שם לילות שלמים. בביקורים הבאים הוא הביא איתו לוחות עץ דקיקים ששימשו את מוריו בלימודים. את הלוחות הוא מילא בצבעים. מאוריציוס גילה שהציור מרגיע אותו. הוא אהב לצייר, אך ידע, בחושים של ילד, שהוא צריך לשמור זאת בסוד. אולי בגלל שאיש מסביבו לא עסק באמנות כלשהי.

מכיוון שהוא עשה חיל בלימודיו, כולם היו בטוחים שהוא מקדיש את הזמן הפנוי שלו לקריאה ואימונים. איש לא חשד בסוד שנשא עימו. איש לא טרח לברר מדוע הילד עייף כל כך. איש, מלבד קלאודיוס. קלאודיוס היה אחיו של המלך ואיש סודו, ולקלאודיוס היו שאיפות שמאוריציוס הפריע למימושן.

כך חלפו להן עוד שלוש שנים. שלוש שנים בהן הכל התנהל על מי מנוחות. מאוריציוס המשיך בלמודיו. באימונים, לא היה לו מתחרה. הוא ניצח את מוריו בכל כלי נשק אפשרי. גם בלימודים הוא עלה על מוריו. עמדה לרשותו ספריה גדולה והוא בילה בה שעות בקריאת ספרים שונים. ספרים על היסטוריה ועל כלכלה, ספרים על מדינאות ופסיכולוגיה וספרים על אמנות. הוא קרא בשקיקה את מאות הספרים שהיו בספריית הארמון.

בהתאם לנוהג בממלכה, כאשר מאוריציוס יהיה בן ארבע עשרה, הוא יוכרז באופן רשמי כיורש העצר. דריוס קיבל דיווחים שונים על ההתקדמות של מאוריציוס, אבל רצה להתרשם ממנו בעצמו. לכן החליט שמעתה, אחת לשבוע, בימי שלישי, הם ישבו לארוחת ערב משותפת. במהלך הארוחה, הוא נהג לשאול את מאוריציוס שאלות שונות. לפעמים בחן את ידיעותיו בתורה מסוימת ולפעמים שאל לדעתו בעניין מדיני כזה או אחר שעמד על הפרק. מאוריציוס ידע שאביו לא ניחן בסבלנות יתרה ולכן ענה תמיד בקצרה ותמיד לעניין.

קלאודיוס רצה לרשת את הכתר מדריוס. הוא ידע שיש לו שנה בלבד להכשיל את ההכרזה והוא חיפש דרכים שונות לממש את שאיפותיו. בארוחות הערב בהן השתתף, הוא ניסה לשאול שאלות מכשילות, אך למאוריציוס תמיד הייתה תשובה. קלאודיוס התייעץ עם אשתו והיא הציעה לעקוב אחרי הנסיך. היא הזכירה לו שלפני כמה חודשים הוא הלך אליו לחדרו בלילה ומאוריציוס לא היה שם. כאשר נשאל לפשר הדבר, הסביר שהוא יצא להליכה קצרה, לפני השינה.

קלאודיוס קיבל את הצעתה של אשתו ודאג לכך שאנשי חרש מטעמו יעקבו אחרי הנסיך. בתחילה, אכן היה נראה שהוא סתם משוטט במסדרונות הארמון, אבל כעבור כמה ימים גילו היכן הנסיך מבלה את לילותיו. קלאודיוס הצטרף למעקב ונדהם לראות את הנסיך, בידו גירים צבעוניים והוא מוקף בלוחות מצוירים. היה זה עיסוק שלא התאים לאיש מבני המלוכה ובוודאי לא לנסיך, יורש העצר. קלאודיוס היה בטוח שבידו הפתרון לבעיה. הוא יסביר לדריוס שבנו עוסק בשטויות ובעיסוק בזוי שאינו יאה לנסיך; מאוריציוס יתקשה לוותר על הציור; המלך בוודאי ינדה אותו וקלאודיוס יהיה היורש היחיד.

קלאודיוס לא ידע שלואי, אחד מאנשי החרש שלו, עבד בשירות המלך והיה נאמן לו. לואי לא ידע מה מטרת המעקב אחרי מאוריציוס, אבל הוא הרגיש צורך לשתף את המלך. ביום שלישי בבוקר שלמחרת הביקור של קלאודיוס באגם הנסתר, לואי ביקש מפגש דחוף עם המלך. הוא ידע שקלאודיוס נמצא בפגישה וניצל את ההזדמנות לשוחח עם המלך ביחידות.

הוא ניגש אל המלך בחשש. "אדוני המלך, גיליתי דבר מה, אך אני חושש לספר לך". המלך, שכאמור היה חסר סבלנות, דרש שיאמר לו במה מדובר. "דבר לואי. ספר לי מה גילית. אין לי את כל היום עבורך". "כן, הוד מלכותך. בשבוע האחרון התבקשתי על ידי קלאודיוס לבצע מעקב. אני חושב שעוד אנשים מהשירות גם עסקו בכך"."נו? ומה חדש בכך? זה הרי התפקיד שלו והעבודה שלכם. למה אתה מטריד אותי בדברים כאלה?" "אדוני המלך, הנעקב היה מאוריציוס".

"אני בטוח שטעות בידך. זה לא יכול להיות. למה?"

"הוא אמר לנו שיש ברשותו ידיעות שבנך עוסק בפעילות חשודה. הוא לא רצה להטריד אותך לפני שיברר את העובדות".

דריוס היה מבולבל. הרי רק לפני יומיים אמר לקלאודיוס שהוא מתכוון להקדים את ההכרזה. הוא אמר לו שהוא חושב שמאוריציוס כשיר להשתתף בניהול המדינה וקלאודיוס הסכים איתו. הוא ביקש מלואי שיספר לו את כל מה שאירע מהרגע שבו קלאודיוס פנה אליו עם בקשת המעקב. לואי סיפר לו הכל.

"לפני כמה ימים, קלאודיוס ביקש שאבוא ללשכתו ושלא אספר על כך לאיש. באתי אליו והוא סיפר לי שלאחרונה הגיעו אליו סיפורים על מאוריציוס. הוא לא רצה לומר מה תוכן הסיפורים. הוא חזר והדגיש את הצורך בחשאיות. הוא אמר שהוא רוצה לחסוך ממך את השמועות. הוא בטוח שאין אמת בסיפורים, אבל מוטלת עליו החובה לבדוק. לכן הוא מבקש ממני לעקוב אחרי מאוריציוס, גם בלילות ולדווח רק לו. שלשום, אחרי שהנסיך חזר מארוחת ערב, ראיתי שהוא יוצא מחדרו ובידיו לוחות המשמשים לכתיבה. עקבתי אחריו במסדרונות הארמון וירדנו בגרמי המדרגות עד לתחתית הארמון. הייתי בטוח שיש כאן מפגש חשאי".

עכשיו מריוס חייך. "אני מבין שהגעתם אל האגם הנסתר".

לואי הסתכל בפליאה על המלך. "אדוני המלך מכיר את האגם הנסתר?"

מריוס הצטחק וסיפר לו שבהיותו ילד קטן, גם הוא גילה את האגם ובילה שם שעות עם הגירים הצבעוניים. שם פגש את אמו של מאוריציוס לראשונה. שם התאהבו זה בזו. כאשר מאוריציוס נולד ואמו נפטרה, דריוס שקע במרה שחורה. הוא האשים את הילד במות אשתו האהובה. האפלה שבממלכה השתלטה על נשמתו והוא הפך לאיש הקפדן והנוקשה שהוא היום. הוא נקט באמצעים שונים כדי להסוות את הגישה לאגם ואטם את ליבו. הוא מיעט לראות את בנו והשקיע את כל זמנו ומרצו בניהול הממלכה.

דריוס הודה ללואי ותכנן את מהלכיו לקראת ארוחת הערב. כאשר התכנסו לארוחת הערב, דריוס נתן לקלאודיוס לנווט את השיחה. אחרי שדיברו על דברים שונים מענייני היום, קלאודיוס ניגש לעיקר. "אחי, בעצב רב אני מספר לך את שהובא לידיעתי. ניסיתי לחסוך ממך את הכאב, אבל טובת הממלכה עומדת לנגד עיניי".

קלאודיוס השתתק ובחן את הרושם שעשו דבריו עד כה. הוא ראה, בהנאה, את מאוריציוס נמתח בחרדה. הוא לא הצליח לקרוא את הבעתו של מריוס והניח שהוא פשוט מודאג מהמשך הדברים.

"לאחרונה, מאוריציוס, התנהג בצורה מוזרה. הוא היה עייף מאוד. בלילות לא בילה במיטתו ואני חששתי. חששתי לך מלכי, וחששתי לממלכה. החלטתי להציב מעקב ולגלות את מעשיו של הנסיך. חששתי למרד. חששתי שהוא מתכוון להקדים את המלכתו, אבל מה שגיליתי, חמור לא פחות. אלמלא ראיתי במו עיניי, לא הייתי מאמין". קלאודיוס השתתק וצלצל בפעמון שהשתמשו בו כדי לקרוא למשרתים. במקום משרת, לואי נכנס אל החדר כשהוא אוחז בידיו לוחות עץ. קלאודיוס לקח ממנו את הלוחות והורה לו לצאת. הוא הניח את לוחות העץ על השולחן ומאוריציוס השתנק. על השולחן נפרשו ציוריו.

"על זה יורש העצר מכלה את לילותיו. הוא גילה את הדרך לאגם הנסתר ושם הוא עוסק במלאכת הציור הבזויה. לפי הכמות של לוחות העץ שיש שם, זה נמשך הרבה זמן. אולי אפילו כמה שנים. והכל בחשאי. זו אינה התנהגות ראויה ליורש העצר. אני יודע שהוא בנך יחידך, אבל אני מפציר בך לשקול שוב את ההצהרה על יורש העצר. אני חושש שהוא לא מתאים".

מאוריציוס חש שעולמו חרב עליו. הוא ניסה לדבר אך מריוס סימן לו לשתוק והחל לדבר.

"המעקב שלך אחרי מאוריציוס הובא לידיעתי וערכתי כמה בדיקות משל עצמי. גם אני גיליתי כמה דברים. גיליתי שיש לך שאיפות משלך. אל תכחיש. בעודנו יושבים כאן רעייתך ובניך נעצרו. מוקדם יותר ניהלתי איתם שיחה לבבית. אמרתי להם שאני מתלבט לגבי מינוי יורש העצר. רעייתך חיזקה אותי ואף טענה בעוז שאין מתאים ממך לנהל את הממלכה. אתה מבין קלאודיוס? הסוד האמיתי שנחשף כאן הוא הסוד שלך".

קלאודיוס עדיין לא ויתר. הוא לא הבין שהיוצרות התהפכו. הוא לא הבין שתמו ימיו כמושך במושכות. הוא ניסה לדבר, אך המלך צלצל בפעמון המיוחד שלו. אל החדר נכנסו אנשי משמר המלך והוא הורה להם לעצור את קלאודיוס.

עכשיו פנה אל מאוריציוס.

"בני, גם אני אהבתי לצייר על שפת האגם. שם גם פגשתי את אימך. כאשר נולדת והיא מתה בלידה, ליבי התקשח. לא רציתי קשר עם כל דבר שיזכיר לי אותה. חסמתי את הגישה לאגם. אפילו דאגתי למחוק אותו מרשומות הארמון. לא רציתי שאיש יגיע לשם. זה היה המקדש שלה ושלי. אותך, לא יכולתי לראות. עיניך הן העתק מדויק של עיניה. בכל פעם שהבטתי בך, ראיתי אותה. אז שכרתי מטפלות ומורים שידאגו לך ומיעטתי לפגוש אותך עד לאחרונה. אני מצטער אם הייתי קשוח איתך, אבל רציתי להכשיר אותך לבאות. בעוד חודש נקיים את ההכרזה הרשמית, אבל מבחינה מעשית אתה כבר יורש העצר, המיועד לרשת את הכתר. ההכשרה שלך תמה. אני רוצה שתתחיל ללוות אותי בכל הכרוך בניהול הממלכה".

"והציור שלי?" שאל מאוריציוס.

מריוס הצטחק."אינך צריך לשמור זאת בסוד. אני חושש שלא יהיה לך הרבה פנאי, אבל בהחלט המשך לצייר. אני רוצה גם לפתוח את האגם לכולם. אפשר לקיים שם קונצרטים. אתה יודע מה? זה יהיה הפרויקט הראשון שלך. יש לך יד חופשית. תפתיע אותי".

מאוריציוס הפך את האגם למקום מפגש לאמנים ויוצרים. בלילות הקיץ התקיימו שם קונצרטים שגם מריוס נהנה לבוא אליהם. מאוריציוס גם השתתף בכל הפגישות הקשורות בניהול הממלכה והפתיע בהצעות הנבונות שלו.

עכשיו, מאוריציוס נרעד קמעה ופקח באיטיות את עיניו, מתקשה להפריד בין ההווה לעבר. מנסה להיזכר היכן הוא. הסרט השחור התלוי על חלון חדרו החזיר אותו אל המציאות. אתמול מלאו שלושים למותו של מריוס. אתמול הכתירו אותו למלך האופל. הוא נזכר שאחרי הטקסים המיגעים, הוא צנח בכבדות אל מיטתו. שקע אל השינה ואל זכרונות העבר. עוד מעט יעלה השחר. עוד מעט יבואו להעיר אותו והוא יצטרך לקום אל המציאות החדשה. המציאות בה מריוס איננו והוא, מאוריציוס, מלך האופל.