המפלצת

נסי, כך הם קוראים לי. אולי מדויק יותר לומר, צורחים.

"הנה המפלצת. הנה נסי. לא להתקרב. היא ממש מסוכנת".

אני פותחת את פי, מנסה לדבר, והבהלה גוברת. "תראו. היא פותחת את הפה. היא מחפשת קורבן. נראית ממש רעבה". ואני? בסך הכל חיפשתי חברים. לאכול? בשר אנשים? זה ממש דוחה. פעם, בטעות, בלעתי דג. כן, דג שהיה באגם. במשך שבוע סבלתי מבעיות במערכת העיכול. ממש השתוללתי מכאבים. נרגעתי רק אחרי שהצלחתי לפלוט אותו. אני אוכלת אצות. זה הדבר היחיד שטעים לי וטוב לי. אז לאכול אנשים? השתגעתם?

וכך במשך שנים, יום אחרי יום, התחבאתי במעמקי האגם. מידי פעם, כאשר אני מרימה ראש כדי לראות מה קורה ואם יש אנשים בקרבת האגם, הצרחות מלוות אותי.

ואז החל המצוד. מישהו חשב שזה יהיה מאד מעניין לתפוס אותי. לא חושבת שרצו לאכול אותי. ממה שהספקתי ללמוד על בני האדם, הם רצו לבצע מחקרים. כלומר, לנתח אותי. אולי אפילו רצו להפוך אותי למיצג שימשוך הרבה אנשים וכך יזרום הרבה כסף לאזור. כך, או אחרת, האגם השקט שלי הפך לאזור מלחמה. לפעמים סירה אחת ולפעמים כמה סירות ביחד, חרשו את פני המים בזעקות סילון מחרישות אזניים. אני לא יודעת אם אתם יודעים שלוך נס הוא אגם ענק שמשתרע על שטח גדול ומגיע גם למעמקים. כך, הצלחתי להתחמק מהציד. אני יודעת להיות מאד שקטה ומהירה ובכל פעם הצלחתי לברוח לקצה אחר של האגם. כמובן שלא העזתי להרים את ראשי ולצאת מעל פני המים. החיים הפכו ממש לא נעימים כאשר לצוותי החיפוש הצטרפו צוללנים. חששתי שמישהו יצליח להגיע למעמקי האגם. חשבתי אולי לברוח אל הנהר שנשפך לאגם, אבל הבנתי שזה לא יעזור.

כעבור מספר חודשים הגיעה סירה גדולה במיוחד, מצוידת בהרבה מכשירים. הייתי בטוחה שזה הסוף. הסירה סרקה את האגם לאורכו ולרוחבו והורידה מכשירים שונים ומשונים מתחת לפני המים. ואז, זה קרה. כנראה שאחד המכשירים זיהה אותי והחל לצפצף. צללתי עמוק יותר, אך לא ידעתי אם זה יעזור. כעבור זמן מה, הצפצוף פסק. נשמתי לרווחה, עד שראיתי אותו, צוללן שהתקרב אליי. ידעתי שחבטה אחת מזנבי תפגע בו, אבל חששתי. חששתי שהפגיעה בצוללן תביא אחרים בעקבותיו. כך, קפאתי במקומי והוא התקרב למרחק נגיעה. לא זזתי. רק הסתכלתי עליו ושקלתי את צעדיי. הצוללן הביט בי ושלח יד אל פניי. כמעט נגסתי בה. רציתי להפחיד אותו, אבל אני קפאתי מפחד. הוא ליטף את פניי וניסה לומר לי משהו. כמובן שלא הבנתי כלום. הוא סימן תנועה כלשהי בידו ונראה כאומר: יהיה בסדר.

הוא התרחק ממני ועלה אל פני המים. כעבור כמה דקות שמעתי את רעש המנוע המתרחק. מאז לא הטרידו אותי. עד היום אינני יודעת מה קרה. אני משוכנעת שהצוללן המסתורי קשור לכך.

אני המשכתי את חיי כרגיל. אם אתם רואים את ראשי מתנוסס מידי פעם מעל פני המים, אתם יכולים לגשת וללטף. מבטיחה לא לנשוך.

[נכתב בתאריך: 01.09.2024]