המכונית האנושית

"אני ממהרת. נו, אין לי זמן. זוזו כבר. ביפ. ביפ. ביפפפ".

נחום שלח לי הודעה. הוא סיים לעבוד ורוצה לנסוע. כשנחום שולח לי הודעה כזאת, אני יודעת שאין לו סבלנות. הוא שולח את ההודעה ומצפה שמיד אהיה שם. אני מדמיינת לי אותו יושב בחדרו במשרד ומתופף על השולחן באצבעותיו שהתעקמו עם הגיל. כן, נחום הוא לא בחור צעיר. השיבה זרקה בשערו והוא מתקשה ללכת. לפני כשנה הוא פנה לחברת "התרווח וסע". כל מכונית שהתאימו לו, לא עמדה במתח ובקושי של העבודה איתו. אחרי עשר מכוניות שנזקקו לטיפול, ביקשו ממני לנסות. אני ידועה בחברה כמכוניתישית שיודעת לעמוד במצבי לחץ.

כבר עשרה חודשים שאני המכוניתישית שלו. התפתחה בינינו מערכת יחסים מוזרה. לעיתים, הוא שופע מחמאות ומרעיף עליי אהבה. לעיתים הוא סר וזעף ומכלה בי את זעמו. טוב, הוא מנסה לכלות בי את זעמו. אני יודעת להתמודד איתו ולהרגיע אותו.

היום הוא לחוץ באופן מיוחד. הבן שלו מגיע לביקור וזה תמיד גורם למתח. אני מנסה לעקוף מכוניות אחרות. לפעמים מימין, לפעמים משמאל. אני יודעת שאם ידווחו עליי, הדירוג שלי ירד. אבל לא אכפת לי. מוזר איך ספגתי את התכונות של נחום. הפכתי לחסרת סבלנות כמוהו. אני מסתכלת ורואה לידי את אחת המכוניות מהחברה. היא תמיד מתחרה בי ושמחה לכל הזדמנות לדווח עליי. נו, טוב, העיקר שאגיע כבר.

הגעתי לנחום באיחור של חצי שעה. הוא כבר חיכה לי בחניה כשהוא סר וזעף.

"זהו. מחר אחזיר אותך לחברה. בכלל, נראה לי שאעזוב את החברה הזאת. המכוניות שם לא יודעות איך להתנהג".

"תבין, נחום, אני יצאתי לדרך מיד כשהגיעה ההודעה שלך. הייתי טעונה ומוכנה. הדרך…"

אבל נחום לא מקשיב וחותך את דבריי.

"התירוצים שלך לא מעניינים אותי. אם את לא יודעת איך להתנהג ואיך לנהוג, צריך להשבית אותך".

את חילופי הדברים קוטעים צרצורי הודעות. אחת אצלי ואחת אצלו. אני מרוכזת בנהיגה ולא מנסה לקלוט את ההודעה. נחום, לעומת זאת, משמיע את הודעה שלו.

"היום בשעה 16:00 המכוניתישית המשויכת אליך, נסעה בפראות וסיכנה את יתר המכוניות בדרך. זו אינה הפעם הראשונה. אנו מודיעים לך שהיום יגיעו לגרור אותה. תקבל מכוניתישית חלופית עד שיוחלט בענינה של הנ"ל. המשך יום נעים".

נחום השתנק. "מה קרה? מה עשית? את חושבת שיש לי זמן עכשיו לשטויות האלה?"

לא יכולתי להתאפק. אני עושה הכל כדי שהוא יהיה מרוצה ובסוף הוא כועס עליי? עליי? פניתי לעבר מפרץ חניה קרוב והפסקתי את הנהיגה. אף אחד לא יתייחס אליי בצורה כזאת. הפעם, אני דיברתי ברצף ולא אפשרתי לנחום לדבר.

"אני הסתבכתי בצרה הזאת בגללך. מאז שאני אצלך, אני לוקחת סיכונים. אני יודעת שעלולים לדווח עליי. זה כבר קרה לפני שבוע כשביקשת שאבוא בטיסה. בטיסה! אז נסעתי במהירות וקיבלתי דוח. הדרך היום הייתה מאוד פקוקה. אני לא יודעת מה קרה לוַסָּתֵי התנועה. כנראה תקלה כלשהי. ידעתי שאתה לחוץ מאד, אז עקפתי מכוניות מימין ומשמאל. מכיוון שזה דיווח שני, יכול להיות שישביתו אותי, למרות העבר הנקי שיש לי. במקרה הטוב, רק יורידו לי את הדירוג וישלחו אותי למקום נידח כלשהו. אתה מבין?"

"תראי…"

"רגע. לא סיימתי לדבר. כל המכוניות ששרתו אצלך עד היום, נזקקו לטיפולאישי. אף אחת לא עמדה בלחץ שלך ובדרישות שלך. שיהיה לך בהצלחה עם המכונית הבאה".

סיימתי לדבר והתנעתי. נחום שתק. הוא לא דיבר בהמשך הנסיעה, אבל שמעתי אותו מקליד במרץ.

כשהגענו לבית הוא פנה אליי ואמר: "תראי ניתי. כן, החלטתי לתת לך שם. את כבר לא מספר בעיניי. בכל אופן, אני מבקש שתקשיבי לי בסבלנות. לא תמיד הייתי זקן נרגן כמו שאני היום. אחרי שאשתי נפטרה, לא תפקדתי במשך שנה. היו לי הרבה ויכוחים עם הבן שלי שהתקשה להבין את המצב. כעבור שנה חזרתי לעבודה, אבל היחסים עם הבן כבר לא היו טובים. גם מעט החברים שהיו לי, עזבו אותי. האמת, אני מבין אותם. נהייתי חסר סבלנות. צעקתי על כולם. לפני כשנה שללו לי את הרישיון ונאלצתי להיות תלוי במכוניתישית. את צודקת. הייתי בלתי נסבל ומצאתי בעיה בכל מכוניתישית שקיבלתי. ואז, את הגעת. ידעת להעמיד אותי במקום וזה מצא חן בעיניי. השתדלתי להתנהג אלייך אחרת, אבל כנראה שלא ממש הצלחתי. אז אני מתנצל.

במהלך הנסיעה התכתבתי עם חברת "התרווח וסע". אמרתי שאני מבין את חומרת מעשיך, אבל יש לי תרומה משמעותית להתנהלות שלך. ביקשתי שיסתכלו בגיליון האישי שלך ויראו שעד שהגעת אלי, היית נהגת למופת. התחננתי שיתנו לך עוד סיכוי אחד והבטחתי שאעשה הכל כדי לא לגרום לך שוב לעבור עבירות תנועה. אני ממתין לתשובתם".

לפני שהספקתי להגיב, הגיעו צרצורי הודעות ונחום השמיע את שלו:

"במענה לפנייתך ובהתחשב בעברה המרשים של מכוניתישית מספר 669, החלטנו לתת לה סיכוי נוסף ואחרון. היא תמשיך לשרת אותך".

עכשיו התפניתי לקלוט את ההודעות שלי שהיו העתק של ההודעות שנחום קיבל.

נחום חייך ואמר: "אז מה את אומרת ניתי? זו תחילתה של ידידות מופלאה?"