אבודים בחלל, פרק ה'

אתמול בערב ליבי באה לביקור. הבנתי שמשהו מפריע לה, אך הנחתי לה לספר בדרכה. היא החלה לדבר על כדור הארץ. סיפרה על געגועים לחברים שנשארו מאחור, לפינות חמד שביקרנו בהן. הקשבתי וניסיתי להבין מה באמת מציק לה. "את יודעת שאני אמורה ללדת בעוד כחודש. יהיה לך אחיין. החלטנו לקרוא לו אורי. אני ממש דואגת לעתיד שלנו כאן. לעתיד שלו. מה יהיה אם לא נצליח ליצור קשר עם כדור הארץ? כשהחלטתי לבוא לכאן הייתי בטוחה שתהיינה עוד משלחות. רציתי שתהיה כאן קהילה גדולה ותוססת. חשבתי שתהיה לנו אפשרות לבקר בכדור הארץ מידי פעם. עכשיו נראה שהחלום הזה התנפץ. מייקל לא מבין את הבעיה ואני מרגישה שאין לי עם מי לדבר. אמרתי למייקל שהלילה אהיה איתך. אני מקווה שזה בסדר".

הקשבתי לה והבנתי שהיא צודקת. איזה סיכוי יש לקהילה שלנו לשרוד? אבל לא רציתי להלחיץ אותה יותר, אז חיבקתי אותה, הכנתי לנו פופקורן וישבנו למרתון של צפיה בסרטים. במהלך הלילה נרדמנו מול המסך והתעוררנו בשעת בוקר מוקדמת לקול פיצוץ אדיר. יצאנו החוצה, טרוטות עיניים ופגשנו אנשים נוספים שיצאו לראות מה קורה. אולי משאלתה של ליבי התגשמה? לנגד עינינו המשתאות, חצה שובל את השמים. שובל עשן ואש. שובל של נחיתת חללית. בדאגה רבה ראינו שהחללית תנחת, כנראה, בליקאון.

התארגנו מהר ויצאנו עם רכבי השטח. בדרך פגשנו מספר קנטאורים וביחד דהרנו לליקאון. ראינו שהמסלול יוביל את החללית לקצה המרוחק של ליקאון. מקום מושבם של מספר אנשי זאב בודדים שבחרו לחיות הרחק מהקהילה. איגפנו את ליקאון והגענו לגבול הצפוני שלה. תקוותנו שהחללית, תנחת מחוץ לליקאון, התבדתה. החללית נחתה קרוב לגבול, אך בתוך השטח של ליקאון. אנשי הזאב שחיו בסמוך, אמנם נשארו בטריטוריה שלהם, אבל נהמותיהם החרישו אוזנים. ראינו את אולף ולוקי ממהרים לכיוון החללית, ביחד עם פנלופה ואודיסאוס.

ביקשנו רשות להתקרב וחיכינו שדלת החללית תיפתח, כאשר מאחורינו קולות הזאבים הזועמים. כאשר נפתחה הדלת ראינו את הקברניט עומד בפתח, עטוי מסכה וחמוש בכלי נשק. עכשיו הלנה החלה לנופף בידיה ולרוץ לקראת החללית. הקברניט זיהה אותה ומיד הניח את כלי הנשק, הוריד את המסכה ומיהר אליה. בתוך כל ההתרגשות, המבט שלי ננעץ בקברניט ולא יכולתי להתיק את עיני. כעבור כמה דקות הלנה הסתובבה אלינו ואמרה: "תכירו. זה ליאונידס, אחי. הוא עבד באותה סוכנות חלל כמונו". היא ערכה היכרות בין כל הנוכחים וכאשר הציגה אותו בפניי, הוא חייך ולחץ את ידי. תבינו, היו לי מספר קשרים בכדור הארץ, אבל מעולם לא הרגשתי כך.

עכשיו הגיעה העת לסידורים המנהלתיים, הטכניים, של הורדת כל הצוות ופריקת מטען החללית. אני עמדתי פעורת עיניים ולא הייתי מרוכזת. יוליוס ניגש אלי בחיוך. "הלו? כדור הארץ לנטלי? אנחנו זקוקים לכישורייך. את מסוגלת לנחות אלינו?" משהו בקולו המוכר של יוליוס עקר אותי משרעפיי ואמרתי שאני כאן. לא היה פשוט לנהל את המהלך. צוות החללית כלל חמש מאות איש. ידענו שזה ילחיץ את אנשי הזאב.

ג'וזפה וג'וליה נחלצו לעזרתנו ולקחו את ניהול המבצע לידיהם, כולל ניהול השיח עם אנשי הזאב והרגעתם. סוכם שכולנו נצא דרך הגבול הצפוני של ליקאון. פריקת החללית תיעשה בהמשכים. ראשי השבטים הנורדיים והיוונים הבטיחו שהחללית לא תיפגע וביקשו שכל גישה אליה תתואם איתם. ביחד עם כלי רכב נוספים שהגיעו מהיישוב שלנו ועם כלי הרכב שעל החללית, הצלחנו להעביר את כולם בשלום לבבל.

היו כל כך הרבה דברים לעשות וכרגיל יוליוס נטל את המושכות. הוא הקים צוות שכלל אותו, אותי, את הלנה, את ליבי וגם את ליאונידס והסגן שלו, עזרא. היה ברור שנצטרך להגדיל את השטח של בבל, או לייצר יישוב נוסף. לשם כך הצעתי שאצא לקנטאורי. לשמחתי, ליאונידס אמר שיצרף אליי. כשלב ביניים, סוכם על הקמת מספר מבנים מינימלי שיאפשר לאכלס את כל מי שהגיע.

היו הרבה שאלות פתוחות שרצינו עליהן תשובה. מה קורה בכדור הארץ? איך הם הגיעו? האם צפויים עוד? הבנו שהמענה לשאלות יחכה עד שנטפל בפתרון הבעיות הדחופות. יצאתי עם ליאונידס לכיוון קנטאורי. חששתי שהנסיעה תהיה מעיקה, אבל ליאונידס המטיר עליי אינסוף שאלות וכך הדרך חלפה מבלי משים. בקנטאורי, קיבלו את פנינו מנהיגי שבט הקנטאורים ולהפתעתי היו שם גם אולף ופנלופה. התכנסנו כולנו בסככה מרווחת וליאונידס ביקש את רשות הדיבור.

"אני מבין שהגעתנו הפתיעה את כולם. אני מבין גם שזה מעורר דאגה. הזמן להסברים ולשיחות מעמיקות יותר יגיע בהמשך. עכשיו אני רוצה רק להרגיע ולהבטיח שאנחנו נתאים את עצמנו לתנאי החיים כאן. אני מצטער שהנחיתה שלנו גרמה לבהלה. לשמחתי, נראה שלא נגרם נזק. אני משאיר את המשך השיחה לנטלי ולכם".

פנלופה נטלה את רשות הדיבור: "הגעה של חמש מאות אנשים היא עניין מאוד מורכב מבחינתנו. השבטים שלנו נסערים. בקושי הצלחנו להרגיע את אנשינו. כרגע נציגי השבטים מכונסים לדיון. אני הגעת לכאן כדי לקבל יותר פרטים לגבי כוונותיכם".

ליאונידס רצה לדבר, אבל סימנתי לו שיניח לי את המשך הדברים. לפני שהספקתי, ג'וליה אמרה: "גם אצלנו שורר אי שקט. הרוחות סוערות גם כאן. אנחנו רוצים לדעת מה תוכניותיכם והאם צפויים להגיע עוד אנשים".

ביקשתי להרגיע את הרוחות: "ברור לי שהמצב לא פשוט. כרגע, אינני יודעת על הגעתם של אנשים נוספים. אני אפילו לא יודעת מה קרה בכדור הארץ. עדיין לא היה זמן לבירורים עם ליאונידס ואנשי צוותו. מכיוון שעוד כחודשיים תחל כאן עונת הסופות, אני רוצה לפתור קודם את בעיות הדיור. אני מבינה את החשש שלכם. אתם צודקים שיקשה עלינו להכיל את כל האנשים הנוספים בשטח הקיים של בבל. אנחנו צריכים להרחיב את היישוב שלנו. כידוע, ממזרח לנו ישנו שטח גדול ונטוש. השטח הזה גובל בקנטאורי. אנחנו מבקשים את האישור שלכם. האזור שאני מדברת עליו הוא אזור ללא מקורות מים עצמאיים. לא ברור גם מה איכות האדמה שם. מידי פעם ראינו שם זוחלים שלא ברור לנו טיבם".

"המקום שם לא נטוש סתם" אמר ג'וזפה. "האדמה אינה פוריה והזוחלים היו שם מאז ומעולם. לא הצלחנו לתקשר איתם. לאחרונה הם מטרידים את הסייחים שלנו שמשוטטים בסמוך לאזור הזה. אני רוצה להציע שיתוף פעולה. ננסה לתרבת את האזור הזה ביחד. אם נצליח, יהיה לכם שטח נוסף בסמוך לבבל ולנו יהיה שטח נוסף בסמוך לגבול עם קנטאורי.

כמובן שהדבר כרוך באישור של מועצת השבט לנו ואני מניח שאת, נטלי, תרצי להתייעץ אצלכם. פנלופה, אני מציע שגם את תביאי את הנושא לדיון אצלכם. נראה לי שהפתרון הזה מרחיק מכם את בני האדם".

החלטנו שבשלב זה, ניישב את האנשים הנוספים בתחומי בבל. במקביל יתנהלו דיונים במועצות השבטים ונתכנס בעוד מספר ימים כדי לדון בהמשך הדרך. ליאונידס ואני חזרנו לבבל כאשר כל אחד מכונס במחשבותיו. כשהגענו, מסרתי ליוליוס את עיקרי הדברים וביקשתי שיכנס מפגש של המועצה בערב, מפגש שיכלול גם את ליאונידס ועזרא. ראיתי שבנתיים הוקמו בתים לכולם והאנשים היו עסוקים בהבאת ציוד מהחללית.

בערב, הגיע הזמן לשמוע את סיפורם של ליאונידס וצוותו: "כפי שחלקכם יודעים, הצוות שלי היה אמור להגיע כשנה אחריכם. זה היה התכנון, אבל אז נעלמתם מהמסכים והקשר איתכם אבד. החלטנו לברר יותר פרטים ושלחנו מספר גשושיות. רק לפני כשנה הצלחנו לקבל סימני חיים מהכוכב הזה, אבל לא יכולנו לתקשר איתכם או להבין את מצבכם. אני מבין עכשיו שהרכיב בחללית שלכם שהיה אמור לאפשר את הקשר, התרסק.

החלטנו להוציא משלחת קטנה ולנסות לברר מה עלה בגורלכם. אני הייתי עסוק בתוכניות הסופיות למסע כשהחלו האסונות בכדור הארץ. ממש כמו בסרטי אפוקליפסה. מטאור שהתנגש בכדור הארץ הוביל לשרשרת ארועים שסיכנה את קיומנו. קיימנו ישיבה עם סוכנויות החלל האחרות. בכל אחת מהסוכנויות עמלו על שיגור חלליות. החלטנו על הוצאת חלליות בהקדם האפשרי, עם מספר גדול יותר של אנשי צוות ומלווים מהמתוכנן. אנחנו המראנו ומיד אחרינו יצאה חללית נוספת מהסוכנות שלנו. היא אמורה להגיע לכאן בעוד כחודש. זו חללית גדולה יותר המכילה אלף אנשים. הקשר עם כדור הארץ נעשה קשה מאוד. אנחנו יודעים שיצאו עוד חלליות אבל אנחנו לא יודעים מתי ולאן".

הקשבנו בדממה לדבריו עד שסיים. היינו המומים מכל החדשות. כדור הארץ בסכנת הכחדה? בבל תגדל למושבה של כמעט אלפיים איש? כרגיל, היה זה יוליוס שלקח את המושכות. בהתאם לעצתו החלטנו שצריך לשתף את המידע הזה עם הקנטאורים ואנשי הזאב. סיכמנו שנעשה זאת כבר מחר וננסה לזרז את ההחלטה בדבר השטח הנוסף שביקשנו. היה ברור שבבל לא תכיל את כולם.

חזרנו למתכונת של צוותי פעולה. כל צוות כלל אנשים מהיישוב ומהחללית החדשה וכל צוות קיבל משימה. ליבי כבר התקשתה להתנייד וסוכם שהיא תרכז את כל הפעולות מתוך בבל. יוליוס יצר קשר עם ג'וזפה וביקש לקבוע פגישה שבה יהיו גם נציגי הזאבים. זאבים, כן, כך התחלנו לקרוא להם, לבקשתם. צוות המשא ומתן כלל אותי, את יוליוס, הלנה, וליאונידס. הגענו לקנטאורי בשעה מוקדמת ומצאנו שם את הנהגת שני שבטי הזאבים. הקנטאורים שלחו את אלדו ואנצו.

יוליוס מסר את עיקרי דבריו של ליאונידס ואמר: "אני מבין את החששות שלכם. גם עבורנו זה שינוי גדול. חוץ מעניין השטח שדיברנו עליו אתמול, יהיו עכשיו הרבה נושאים שידרשו לקבל החלטות משותפות. אני חושב שצריך להקים מועצה שתכלול שני נציגים מכל קבוצה. לצורך הענין נתייחס לכל אחד משני שבטי הזאבים כאל קבוצה נפרדת. אני מקווה שנוכל לשמור על קשרי שכנות טובים".

האמת היתה שחששנו מאוד. אמנם שמחנו שהיישוב יגדל אבל ידענו שזה יגרום לבעיה עם הזנים האחרים בכדור, בעיקר עם הזאבים. חיכינו לשמוע את תגובתם. אנצו אמר שהם עדיין לא יודעים איך להתנהל. הוא הסביר שבשעה זו ג'וזפה וג'וליה יושבים לדיון עם הנהלת השבט. פנלופה ולוקי נהמו משהו לא ברור. אני חששתי שהמפגש עומד להתפוצץ ורציתי להרגיע את הרוחות:

"אנחנו לא מצפים שעכשיו תתקבל החלטה. אני חושבת שכדאי שנתפזר עכשיו וכל נציג כאן יעדכן את השבט שלו בחדשות. ניקח לנו את ימי השבוע הנותרים לדיונים פנים שבטיים. אנחנו נשמח אם נקבע פגישה לתחילת השבוע הבא כדי שנוכל לקדם את הגדלת בבל לפני בוא החללית הנוספת". כולם הנהנו בהסכמה והישיבה הסתיימה.

הרביתי לבלות עם ליאונידס כל רגע פנאי. ממש חיפשנו זה את זו והשתדלנו שתהיינה לנו משימות משותפות. כעבור שבוע נסענו יחד לקנטאורי שם קיימנו מרתון של מפגשים. בדיונים הראשונים שרר מתח רב. הזאבים והקנטאורים חששו מהרחבת היישוב שלנו. כעבור מספר מפגשים, הצלחנו לפוגג את המתח וכך עברנו לפסים מעשיים.

הזאבים דיווחו שפריקת החללית מתבצעת בהצלחה וללא תקלות ואפילו נוצרו קשרים טובים בין הזאבים לצוותים שהגיעו לליקאון. הקנטאורים, מצידם, אמרו שהם קיבלו החלטה לשתף פעולה איתנו ולתרבת את האזור שממזרח לנו. כך, הקמנו צוותים משותפים והתחלנו בפעילות נמרצת לבירוא האזור מהצמחיה הפראית שהייתה בו. לשמחתנו גם הזאבים החליטו לעזור.

הזוחלים שהיו שם, כמובן, לא שמחו לבואנו והפריעו לעבודה. נסיונות לתקשר איתם עלו בתוהו. הבנו שלא מדובר ביצורים תבוניים והתלבטנו איך לטפל בבעיה. לוקי הציע שננסה לגרום להם לעבור לארץ הדינוזאורים והצעתו התקבלה. מייקל פיתח מכשיר שחיקה את קולות הזוחלים. הנחנו מספר מכשירים כאלה באזור הקרוב לערוץ שבינינו לבין הדינוזאורים.

השילוב של העבודה המסיבית שלנו, שחיסלה את אזור המחיה שלהם, יחד עם קולות הזוחלים שעלו מהמכשירים, פעלו כפי שרצינו. בשטח שנוסף, הקמנו מספר בתים זמניים לאיכלוס האנשים הנוספים. יחד עם הקנטאורים התחלנו לתכנן את היישוב החדש. הסתבר לנו שעזרא הוא ארכיטקט מוכשר שעסק גם בתכנון ערים. הוא צירף אליו מספר אנשים וקנטאורים. סיגריד ובריגיטה, זאבות צעירות מהשבט הנורדי, התעניינו בפרויקט וצורפו לצוות. עכשיו היינו ערוכים לקליטת האנשים הנוספים וחיכינו לבואם. הפעם יכולנו לתקשר עם החללית כאשר היא התקרבה לכוכב. ליאונידס דיבר עם הקברניט וכיוון אותו לנחיתה בשטח שייעדנו לכך. חלק מאנשי החללית היו קרובים או חברים של מי שכבר היה בבבל, חלקם היו זרים. עכשיו החלו החיים האמיתיים כאן.

============================================

אחרית דבר

כעבור מספר שנים הפכנו ליישוב משגשג שכלל משפחות רבות. בשיתוף פעולה עם הקנטאורים והזאבים, הגדלנו את השטח של בבל וקלטנו עוד שתי חלליות שהגיעו אלינו. בבל כללה עכשיו מספר יישובים שכל אחד מהם היווה אוטונומיה והתנהל עצמאית. את הקשר עם הקנטאורים והזאבים, ניהלנו כיישוב אחד. עכשיו כבר היו קשרי גומלין מפותחים בינינו ולמעט מקרים חריגים, התנהלנו בשלווה. משהו מהקנטאורים דבק בנו. כאשר הגיעה החללית האחרונה, הצלחנו גם ליצור קשר עם כדור הארץ. למרות האסונות שפקדו אותו, הכדור שרד ואיתו גם חלק מהאוכלוסיה. היה ברור שבשלב זה אין להם משאבים לשליחת חלליות נוספות והם עסוקים בשיקום הכדור.

כך, בערבו של אחד הימים, עמדתי בפתח הבית וחיכיתי לשובו של ליאונידס מביקור אצל אחותו. אנחנו הקמנו את הבית שלנו אחד בסמוך לבתים של ליבי ומייקל ושל יוליוס והלנה. למשמע קולות הצהלה מרחוק, הבנתי שלא רק הוא מגיע. איתו באו גם הילדים של יוליוס וגם הילדים של ליבי. שעטת רגליים מתוך הבית הבהירה לי שגם שני צמדי התאומים שלנו שמעו את הקולות. תוך דקות הייתי בתוך ערימת ילדים שכל אחד מהם רוצה לדבר ולכל אחד יש מה לספר. ליאונידס צחק: "הם לא הסכימו לוותר על ביקור אצל דודה נטלי, אז הזמנתי אותם לארוחת ערב. הזמנתי גם את ההורים שלהם, אבל הם שמחו לערב שקט בלי מצהלות ילדים. נכון שאת לא כועסת עליי?"

הסתכלתי על האיש הזה שהיה לאהבת חיי וחייכתי. "לכעוס? מה פתאום. אבל עכשיו דודה נטלי הולכת לשחק עם הילדים ודוד ליאונידס הולך למטבח".

הסוף.