אבודים בחלל, פרק ב'

אנחנו יושבים בתא המילוט. יוליוס מחזיק אותי ועיניי עצומות. התא מיטלטל בפראות ואני בטוחה שנתרסק. להפתעתי, לאחר זמן מה התא מתייצב. אני מרגישה כמו בחלום. הכל נראה בהילוך איטי. אני מחזיקה ביוליוס בחוזקה ונושמת עמוק. מה מחכה לנו שם?

התא נוחת בחבטה ונעצר. מכיוון שאנחנו לא בטוחים שאכן הגענו לכוכב היעד, אנחנו עוטים את מסכות החמצן ויוליוס נאבק בדלת ובקושי מצליח לפתוח אותה. מסביב אנחנו רואים תאי מילוט. חלקם שלמים וחלקם הרוסים. אין זכר לחללית. לראשונה בחיי אני מרגישה אבודה לחלוטין. מה עושים עכשיו? יש שם דשא ואני מתיישבת בכבדות. יוליוס רוצה להתיישב לידי, אבל פתאום מוריד את המסכה ומנופף בידיו. אני מסתכלת עליו בתמיהה והוא מצביע: "תראי, שם…". אני מסתכלת ולא מאמינה. ליבי? זו היא? באמת? אני מתעלפת וכשאני פותחת את עיניי, ליבי לידי. אני ממלמלת: "אני, אני… את, את…" ושוב מתעלפת. הפעם, כשהתעוררתי, ראיתי שאני ללא המסכה וראשי מונח על ירכיו של יוליוס. אני בטוחה שחלמתי חלום, אבל אז אני שומעת: "נטלי?". ליבי דומעת ומחייכת אליי. אני מושיטה יד וליבי לוקחת אותי בזרועותיה, מחבקת אותי בחיבוק חזק. מסביב מתחילים להיאסף אנשי צוות נוספים. יוליוס מבקש שיתנו לי לנשום, ויתנו לי משהו לשתות ולאכול: "תנו לה להתאושש".

עכשיו אני רואה את המבנים ליד. מבנים זמניים, מבד עמיד במיוחד, שהבאנו איתנו. אנחנו נכנסים לאחד המבנים ומתיישבים. מגישים לי שתיה וחטיף אנרגיה. מבטיחים לי שתהיה ארוחה בהמשך. אני מסתכלת עליהם ורוצה לומר שאוכל זה הדבר האחרון שמעניין אותי עכשיו, אבל לא מצליחה להוציא הגה מהפה. יוליוס שהיטיב להבין אותי, הציע שנשב שלושתינו ונדבר. הוא מבין שכרגע אני לא מסוגלת לתקשר עם כל החבורה. מכיוון שהיה יום נעים בחוץ, יצאנו שוב אל הדשא. הוא, אני וליבי. ליבי החלה לספר את מה שקרה:

"אחרי שכל תאי המילוט המאוישים התנתקו, עשינו עוד כמה פעולות לחיזוק החללית ואז הסופה היכתה במלוא עוזה. ידענו שאין לנו סיכוי להגיע לתאי המילוט שנותרו. הדבר היחיד שיכולנו לעשות הוא להיחגר ולקוות לטוב. היינו חמישה ימים לפני ההגעה לכוכב. לא חשבנו שנשרוד. חשבתי עלייך ועל יוליוס. חשבתי על כל התכניות והתקוות לעתיד. ניסיתי להשלים עם המציאות. כך החללית היטלטלה במשך יומיים. ביום השלישי חל השינוי. הרוח עדיין הייתה עוצמתית, אבל עכשיו היא הייתה מאחורינו והרגשנו שאנחנו נדחפים לכיוון הכוכב. נכנסנו לאטמוספרה, הסופה שככה ואנחנו ניסינו להבין מה קורה. הקברניט ואחד מאנשי המחקר לא הספיקו להחגר ולא שרדו את הטלטולים. לא היה זמן להתאבל. הבעיה הייתה שגם לא יכולנו לעשות משהו. נשאר לנו רק לסמוך על המערכות האוטומטיות של החללית ולקוות לטוב. החללית נחתה במיקום מרוחק יותר, באזור סלעי. לא ברור לי איך, אבל שרדנו את הנחיתה בלי נפגעים נוספים. החללית ניזוקה מאוד אבל רוב הציוד נשמר. הבנו שהקדמנו את לוח הזמנים ביומיים. התחלנו לסרוק את הסביבה וגילינו את המקום הזה. החלטנו שנקים כאן את היישוב. הבאנו חלק מהציוד מהחללית. לא הצלחנו להפעיל את רכב השטח ונאלצנו לסחוב הכל בידינו. במשך כל הזמן נשאנו את עינינו למרום וקיווינו לראות את תאי המילוט. ביום הראשון לא הגיע אף תא מילוט. התחלנו להקים את היסודות ליישוב והלכנו לישון בלב כבד. למחרת, במהלך היום, הגיעו תאי מילוט. לא כל האנשים שרדו את תלאות הדרך. רצתי אל כל תא כזה בתקווה ובחשש. קיוויתי למצוא אתכם וחששתי שאינכם בין החיים. במשך היום השלישי הגיעו תאים נוספים. עכשיו התחלתי לדאוג. נותרו עוד שלושה תאי מילוט שלא הגיעו והתא שלכם ביניהם. ההנחה הייתה שמה שלא הגיע עד עכשיו, כבר לא יגיע. סירבתי להשלים עם המציאות והמשכתי לשאת את עיניי למרום. היום הרביעי חלף. תא נוסף, הרוס, הגיע. נשארו עוד שניים ועדיין הייתה בליבי תקוה, למרות שהסיכוי היה אפסי. היום בבוקר, הבנתי שאני צריכה להשלים עם המציאות. אין לי סיכוי לראות אותך. ואז, לקראת הצהריים נשמע רעש של מנוע. מיהרתי לכיוון הקול ומצאתי אותך ואת יוליוס".

ליבי הפסיקה לדבר, היא הבינה שיש לי הרבה שאלות אבל ביקשה שאני אספר מה עבר עלינו. מכיוון שלא יכולתי לדבר, ביקשתי מיוליוס שיספר והוא סיפר הכל. סיפר על הכעס שלי, סיפר על העצב ועל הניסיון לתפקד, סיפר על המחזור היומי שהמצאנו לעצמנו, כדי לציין את מעבר הזמן. לבסוף הוא סיפר על הנחיתה ועל החששות. עכשיו כבר ירד הלילה. ליבי אמרה שצריך להיכנס למבנה. הם עדיין לא יודעים אם בטוח להיות בחוץ אחרי החשיכה. לפעמים נשמעים קולות נהמה שטרם נחקרו.

למחרת קמנו לקול צעקות. הלנה שהייתה סגנית קברניט בחללית, החליטה שהיא מנהלת את העניינים. הלנה הייתה אישה יפת תואר כבת חמישים והיה קשה לנצח את מבטה המצמית ואת האסרטיביות שלה. אבל הייתה קבוצת אנשים שלא אהבה את הלנה ואת הנחיותיה. אני לא זוכרת על מה היה הויכוח באותו בוקר. מי בכלל יכל להבין משהו מתוך בליל הצעקות. יוליוס, כדרכו, ניסה להרגיע את הרוחות. לבסוף הציע שנעשה מספר משימות שהיו הכרחיות, לדעת כולם, ובערב נתכנס כולנו ונדון בנושאים השונים.

היה צריך להחליט על מיקום היישוב – האם נשארים במיקום הנוכחי או מנסים למצוא מקום אחר, אולי טוב יותר. חשובה לא פחות הייתה ההחלטה בעניין חלוקת המשאבים והמשימות. אני הייתי מאוד חלשה עדיין. הלנה הציעה שאשאר לנוח ולקראת צהריים אעזור בהכנת הארוחה. כולם קיבלו את ההצעה של יוליוס ויצאו לעבודות היום שכללו, בעיקר משימות מחקר. שתי קבוצות נשלחו לכיוונים שונים כדי לבדוק מה טיב האדמה המקיפה אותנו. קבוצות נוספות יצאו לבדוק היכן יש מקורות מים. אלה היו שתי המשימות העיקריות שתוצאותיהן היו חשובות לטווח המידי. היה ברור שקודם צריך להחליט על מיקום הישוב. קבוצות של מדענים יצאו לבדוק את החי והצומח. סוכם שכולם ישובו עד שעות אחר הצהריים ואז נתכנס לארוחה ולדיון במבנה המרכזי. האנשים שנשארו במחנה עסקו במיון הציוד ורישומו ואני הצטרפתי אליהם. לאחר מכן הכנו ארוחה לכולם. עיקר העבודה היה פתיחת קופסאות שימורים. חלק מהאנשים ידעו לבשל והצליחו להכין ארוחה לא רעה משימורים וקטניות שעדיין היו בשפע.

היום חלף והאנשים החלו לחזור מהמשימות השונות. יוליוס וליבי היו בין הראשונים לחזור. משימתם הייתה מציאת מקורות מים. אחרי שבדק את מצבי, יוליוס הסתובב בין אנשי הצוות השונים והתעניין בממצאים שלהם. אחרי שהצוות האחרון חזר התיישבנו לאכול. הארוחה הייתה מלווה באווירה מתוחה. ידענו שאחרי הארוחה נצטרך להתחיל בדיון וכולם חששו מהויכוחים והצעקות. הגיע הערב וכולם התכנסו במבנה המרכזי. להפתעתי, יוליוס הוביל את הדיון. הלנה ישבה לידו, אך שתקה ונתנה לו לנהל את הישיבה.

"אני חושב שנכון להגיד שתא המילוט הנוסף אבד בחלל. אם ככה, נותרנו מאה וחמישים איש מתוך מאתיים שיצאו לדרך. האובדן מורגש גם במישור האישי וגם במישור המקצועי. הזמן להתאבל ולכבד את הנספים עוד יגיע. עכשיו צריך לדאוג לחיים ולהחליט על המשך דרכנו. כפי שאתם יודעים, מערכת הקשר ניזוקה קשות וכרגע אנחנו מנותקים מהעולם. אני מציע שהחל ממחר, מייקל וסמנתה יתמקדו בתיקון המכשיר".

מסביב החלו צעקות. "מה פתאום?", "למה דווקא הם?" ועוד טענות שונות. יוליוס הרים את ידו, ובחיוך ביקש שיקשיבו לו עד הסוף ואחר כך ינהלו דיון וישנו את הטעון שינוי. הופתעתי לראות את כולם מהנהנים ומאפשרים ליוליוס להמשיך.

"מכיוון שאיבדנו לא מעט מאנשי הצוות, לא תמיד ימצא איש המקצוע שהיינו רוצים לביצוע כל עבודה. אנשי התקשורת שלנו אינם, ומייקל וסמנתה עבדו בעבר עם מכשירים אלקטרוניים והם הכי מתאימים למשימה. חשוב לתקן גם את הרכב שניזוק. תום הוא האיש שלנו למשימה זו ואם יהיה צורך, יצטרפו אליו עוד אנשים. במהלך שעות אחר הצהריים דיברתי עם האנשים שחזרו מהמשימות השונות. מצאנו מספר מקורות מים, אחד מהם ממש קרוב לכאן. נינה אישרה שהאדמה כאן פוריה ומתאימה לעיבוד. יעקב מצא שחלק מהצמחים כאן ראויים למאכל. תידרשנה כמובן בדיקות נוספות. למזלנו, המכשירים הדרושים לשם כך, תקינים ובימים הקרובים יעקב יקים צוות שיסייע לו לבדוק את הצמחים שאסף היום וצמחים נוספים. קטי ורוני אמנם מצאו עקבות של בעלי חיים, אבל לא הצליחו לראות אותם. כפי שאתם יודעים, הבאנו איתנו מאגר גנטי של צמחים וחיות שונות מכדור הארץ. נקים צוות שיכלול את האגרונום שלנו והם יבדקו היכן מתאים לגדל את התוצרת החקלאית. לגבי החיות, נמתין עד שנדע מה יש על כוכב זה. אני מציע שנקים את יישוב הקבע שלנו במרחב שבין המיקום הזה לבין מקור המים הקרוב. נראה שיש כאן את כל הנדרש".

יוליוס השתתק ולכמה דקות שררה דממה בחדר. הלנה שעד עכשיו לא דיברה, קמה ממקומה והחלה לדבר תוך כדי הליכה בחדר: "מה שאתה אומר יוליוס זה שאתה דיברת עם כולם ואתה הסקת מסקנות וקיבלת החלטות. מדוע שנקשיב לך? הרי בחללית היית אחד הנספחים הנלווים, לא מישהו שהוכשר יחד עם אנשי המשימות, הצוות האמיתי של החללית".

שוב החלה מהומה ושוב יוליוס היסה את כולם. משהו בגישה השקטה שלו, גרם לכולם להרגע. "את צודקת הלנה. לא התכוונתי לתפוס פיקוד. אני פשוט רגיל לחשוב במונחים של בניית תהליכים ולמדתי, במהלך חיי, שככל שהתהליך פשוט יותר, כך סיכוייו להצליח גדולים יותר. אבל אני משאיר את דבריי בגדר הצעה. מאד הגיוני שכל צוות יציג את ממצאיו ואחר כך נערוך דיון".

ליבי ביקשה את רשות הדיבור. אתם צריכים להבין שליבי בנוסף להיותה אשת מקצוע מוערכת, הייתה גם חביבת הקהל. תמיד הייתה נכונה לעזור ותמיד בחיוך. "הדברים שיוליוס הציע נשמעים לי הגיוניים, אבל אני מבינה את הצורך להכיר את כל הפרטים. בוודאי בשלב בו אנו נמצאים. נראה לי שההחלטה הדחופה ביותר היא בעניין מיקום היישוב. אני מציעה שנקשיב הערב לצוותים שבדקו את טיב האדמה ולצוותים שבדקו את מקורות המים ונדון על כך אחר כך. אני מקווה שנצליח לקבל את ההחלטה הזאת עוד הלילה. חשוב שנספיק להקים את היישוב לפני בוא עונת הגשמים. אני חושבת שהמשימות של תיקון מערכת הקשר ותיקון הרכב, דחופות גם הן. אנחנו נצטרך את שניהם לצורך העבודה השוטפת כאן. בהמשך, נדון ביתר הדברים שעל הפרק".

כולם הנהנו להסכמה והחל ההסבר של אנשי הצוותים. מהר מאוד התברר שהסיכום של יוליוס כלל את כל העובדות החשובות ובהתאם, התקבלה החלטה למקם את הישוב במקום המוצע. מכיוון שכולם היו עייפים, הוחלט שנלך לישון ואת הימים הבאים נקדיש לתכנון היישוב. שמתי לב שכולם קמו בשביעות רצון. כולם חוץ מהלנה.

ליבי, יוליוס ואני הלכנו לפינה שהוקצתה לנו והמשכנו לנהל דיון חרישי אל תוך הלילה. העלינו כמה רעיונות והחלטנו שמחר נדבר עליהם עם כולם. במשך הלילה, הנהמות מסביב ליישוב לא פסקו ואיש לא הצליח לישון. עם עלות השחר קמנו והתחלנו לדבר עם כולם. מבלי משים, יוליוס הפך למנהיג הבלתי מעורער של השבט וכולם פנו אליו בשאלות. לא אייגע אתכם בכל הדיונים והשיחות. הוחלט שנתחלק לצוותים של בין חמישה לעשרה אנשים, לפי העניין. כל צוות יקבל משימות ויבצע כמיטב יכולתו. בערב נערוך דיון על ההתקדמות של כולם ובמידת הצורך נשנה את הגודל או את ההרכב של כל צוות.

מהר מאוד הוקמו שני צוותים טכניים לצורך תיקון מערכת הקשר והרכב. סוכם שהצוות שאמור לתכנן את מבנה היישוב, יצא למפות את השטח. האגרונום ואנשי צוותו יצטרפו אליהם כדי להחליט על המקום המועדף לגידולי חקלאות. קיווינו שהתכנון לא ימשך זמן רב. הגענו עם מספר תכניות מוכנות מראש וחשבנו לשלב ביניהן או לבחור אחת מהן. אנשי צוות התכנון אמרו שהם יצאו עם התוכניות הקיימות לסקור את השטח ולבדוק מה האפשרויות. הם אמרו שישתדלו לתת לוח זמנים לתכנון כבר בישיבת הערב. הזואולוגים הציעו שיעלו עם משקפות וציוד לגבעה המשקיפה על המרחב וינסו לחקור אילו חיות יש שם, ולא פחות חשוב, לאתר את מקור הנהמות הליליות.

נשארנו כמאה איש במחנה והחלטנו שצריך לבדוק ולמיין את כל הציוד, לראות מה ניתן לשימוש ומה ניתן למחזור. התחלקנו לשניים. חצי יעבור בכל תאי המילוט הפזורים בשטח וחצי יחזור אל החללית כדי להביא את מה שנשאר שם. ליבי ואני נשארנו במחנה ויוליוס הצטרף להלנה ויתר האנשים בדרך אל החללית.

כאשר התכנסנו בערב, לחלקנו היו חדשות טובות ולחלקנו פחות. הצוות שהיה אמון על תכנון היישוב אמר שהתכנון יימשך בין שבועיים לחודש. תלוי בתגליות נוספות בשטח. היום, למשל, הם גילו שיש ביצה בחלק מהשטח וצריך להחליט אם נכון לייבש אותה או שצריך לבצע מעקף.

הצוותים הטכניים היו מרוצים מעמל יומם. מייקל וסמנתה אמרו שבעזרת הציוד שנמצא בחללית יוכלו להרכיב מערכת קשר פנימית שתהיה מוכנה בתוך יומיים שלושה. תום אמר שהרכב יהיה שמיש כבר מחר. יוליוס והלנה כבר החלו לתכנן איך לייעל את העברת הציוד הרב שעוד היה בחללית. ליבי דיווחה שהספקנו לעבור על כמחצית מתאי המילוט השלמים ומחר נעבור על היתר.

עכשיו כל העיניים הופנו אל הזואולוגים שישבו מכווצים. רוני, הבכיר ביניהם, נשם נשימה עמוקה והחל לדבר: "בניגוד למה שנצפה מהחלל, לא ראינו כאן חיות מוכרות. המקום נראה כאילו נלקח מאחד מסיפורי המיתולוגיה או הפנטזיה. המכשירים זיהו בעלי חיים גדולים במרחק. הדמויות דומות מאוד לדינוזאורים שאכלסו את כדור הארץ בעבר. לצורך קביעה מדויקת, נצטרך לבצע מחקר מעמיק יותר. כאשר ניסינו להסתובב קצת, מעבר לגבעה, התקרבו אלינו דמויות. לא האמנו למראה עינינו. מכיוון מערב התקרבו בדהרה קנטאורים ויצרו חצי מעגל. מכיוון מזרח התקרבו אנשי זאב נוהמים. כנראה מקור הנהמות שנשמעות בלילה… "

"נו, באמת", התפרצה הלנה, "אתה לא מצפה שנאמין לגיבוב השטויות הזה. מה עוד ראיתם? בתולות ים? כימרות? זה לא רציני". רוני נעלב, אך נשם עמוקות: "ציפיתי לחוסר האמון הזה. לצערי אין לנו תמונות באיכות טובה, אבל נקרין לכם את מה שבכל זאת הצלחנו לקלוט במצלמות. תבינו, הם לא התקרבו ממש. לא ברור אם הם פחדו. אז, הנה, תראו".

רוני הקרין את התמונות והסרטונים שצילם. לא יכולנו להתווכח עם מראה העיניים. באחד הסרטונים שמענו בבירור את הנהמות שליוו אותנו בלילה. בהינו בתמונות בחוסר אמון ואז רוני המשיך: "זה לא הכל. במרחק ראינו גם זוחלים אבל הם היו רחוקים מדי ולא יכולנו להתקרב אליהם כי לא יכולנו לעבור דרך אנשי הזאב. אני לא חושב שהם תוקפניים, אבל לא רצינו לקחת סיכון. אני רוצה לצאת לשם מחר, עם צוות גדול יותר ועם הקסנולוגים. יכול להיות שמדובר ביצורים תבוניים".

זה שינה לגמרי את תמונת המצב. היה ברור שצריך להזדרז עם בניית מבני הקבע ולתכנן גם איך להגן עליהם. בחודשיים הבאים התקדמנו עם הבניה. מדפסת תלת מימד תוכנתה לייצר בלוקים סינתטיים שמהם נבנה את מבני הקבע. עכשיו לא היו ויכוחים. רק תחושה של דחיפות וכולם נרתמו למשימה. בעלי החיים השונים לא הופיעו שוב ונראה שהם שומרים מרחק.

כעבור חודשיים נוספים ישבנו כבר במבני הקבע. הוקם מספר מינימלי של מבנים שאוכלסו במהירות, לפי הקבוצות השונות או הזוגות שנוצרו. הציוד חולק כולו בין הבתים ובין המבנה המרכזי. הבוטניקאים שתלו את מה שניתן בחלקות המיועדות לחקלאות. חיינו נכנסו לשגרה מסוימת וכך עברה לה חצי שנה. החורף בושש להגיע והחזאים הפעילו את הציוד העומד לרשותם כדי למפות את מזג האוויר הצפוי.

עכשיו נותר לבסס את היישוב ולהמתין לתוצאות המחקרים השונים.

המשך יבוא…