נסיכת המעמקים – פרק א׳

דלילה הייתה נסיכת המעמקים. להוריה היה ארמון גדול במעמקי הים. שם היא גרה עם שתי אחיותיה. ההורים היו עסוקים בניהול הממלכה שלהם. הם גם הרבו לבקר בממלכות השכנות ולא היה להם פנאי לדלילה. גם לאחיותיה הגדולות לא היה זמן פנוי עבורה. הן היו עסוקות בתכנון החתונות שלהם ודלילה, שהייתה קטנה מהן בהרבה שנים, לא ענינה אותן.

היא אהבה לשוטט ברחבי הארמון והיו לה הרבה חברים בין יצורי המעמקים. הנה תמונה של חלק מהם:

היא אהבה במיוחד את דמבו התמנון. אתם רואים אותו? הוא מופיע בתמונה למעלה בצד ימין. היו לו אוזניים חמודות ורכות שהיא אהבה ללטף. היא יכלה לשבת איתו שעות ולספר לו סיפורים על כל מה שקורה בארמון והוא אהב להקשיב. דמבו היה ביישן וכאשר הגיעו יצורים אחרים הוא מיהר להתחבא.

אבל לא תמיד בא לה על שיחות עומק. לפעמים היא רצתה להשתולל ולרקוד. היא עשתה מסיבות והזמינה אליהן חברים מאירים. כן, כן, חברים שהביאו איתם את האור אל תוך האפלה שבמעמקים. תסתכלו למשל על דג החכאי, הברנש שמופיע בתמונה למעלה בצד שמאל. כן, זה עם השיניים המפחידות. רואים את הפנס שיש לו בראש? היו לה שני חברים כאלה, אוֹרִי ונוּרִי. הם לא היו דברנים גדולים. אתם יודעים, הם היו דגים ואלה בדרך כלל שותקים. אבל הם הביאו איתם הרבה אור והם אהבו לרקוד. 

יחד איתם הגיעה להקה של דגי פנס בגוונים שונים של ירוק וכחול. הם היו ממש כמו מערכת תאורה במעמקי הים. הם יכלו להבהב וכך יצרו אורות מרצדים שדלילה מאוד אהבה. כאשר מדוזות העמק השקופות הגיעו הן זהרו כמו יצורים מהחלל. אה, כן, שכחתי. אפשר למצוא גם את דגי הפנס וגם את המדוזות בתמונה.

את המוזיקה למסיבה סיפקו רחשי הים. תנועת הזרמים והמים ורעידות האדמה התת מימיות. דלילה הייתה עושה מסיבות כאלה פעם בשבוע ובכל פעם מספר המשתתפים גדל. 

פעם הגיעה למסיבה דג דרקון. תראו אותו מתחת לדגי הפנס בתמונה. הדג הזה היה דג מפחיד מאוד. היו לו שיניים חדות ואור אדום ומוזר ודלילה התאהבה בו ממבט ראשון. כל החברים במסיבה נבהלו. אפילו אוֹרִי ונוּרִי שהיו בעצמם דגים טורפים.

״תראו איזה אורח יפה יש לנו. איזה כיף שבאת. בוא, תצטרף למסיבה. אבל אני מזהירה אותך. כאן לא טורפים. מי שמגיע לכאן, מוגן ואסור לאכול אותו. אנחנו נמצאים כאן בשביל לרקוד ולהנות״.

״דלילה את השתגעת״, אמר אוֹרִי, ״זה דג מסוכן מאוד. אפילו אני מפחד להיות בסביבה שלו״.

״נו, באמת. אל תהיו כאלה פחדנים. אני בטוחה שדֵּרֶק יתנהג יפה. לא אכפת לך שאקרא לך דֵּרֶק, נכון?״ אמרה דלילה ועפעפה בריסיה.

הדג הסתכל בחשד. הוא היה רעב מאוד וראה הרבה אוכל מסביב. הוא לא הבין מה קורה, איך זה שמדברים איתו וגם קוראים לו בשם. אף פעם לא קראו לו בשם. תמיד הוא היה סתם עוד דג דרקון. הוא היה ממש מבולבל. 

״אתם שומעים אותי? כלומר אתם מבינים מה אני אומר?״

״כן, בטח״ אמרה דלילה. ״מה רצית להגיד?״

״אני ראיתי הרבה אורות מרחוק ובאתי לראות מה קורה. קיוויתי שיש כאן אוכל. כלומר דגים קטנים או דיונונים. אני לא רגיל לדיבורים וגם האורות האלה די מבלבלים לי את העיניים״.

״תראה״, אמרה לו דלילה, ״כאן אין אוכל. אמרתי לך שמי שמגיע לכאן מוגן. יש לנו קסם עתיק בארמון שלא מאפשר לאורח אחד לטרוף אורח אחר. אז. אם אתה רוצה להיות נחמד ולרקוד כאן איתנו, אתה מוזמן. אם לא, אני מציעה שתלך״.

דֵּרֶק היה מבולבל לגמרי. הוא לא הבין מה הילדה הזאת רוצה ממנו והתלבט מה לעשות. פתאום ראה בפינה את דמבו והוא חשב לעצמו: ״המממ, זה נראה לי דיונון טעים. אף אחד לא רואה אותו. אני אזלול אותו ואחר כך אחליט מה לעשות״. דֵּרֶק התנפל על דמבו. כלומר, הוא ניסה להתנפל על דמבו. כאשר הוא זינק עליו, הכתה בו מכת קסם ונשמע צלצול של פעמון אזהרה. כמובן שהוא לא הצליח להתקרב לדמבו.

דלילה שמעה את צלצול הפעמון והבינה מה קרה. בהתחלה היו לה בעיות דומות גם עם  אוֹרִי ונוּרִי שגם הם דגים טורפים. כאשר דג טורף ניסה לטרוף מישהו בארמון, הקסם העתיק היכה בו והדף אותו לאחור. בנוסף, נשמע קול הפעמון. היא התקרבה לדֵּרֶק. ראשית היא בדקה שדמבו בסדר ולא קרה לו כלום. הוא אפילו לא נבהל כי הקסם עצר את דֵּרֶק לפני שהתקרב אליו.

דלילה כעסה. ״תראה דֵּרֶק, ממש רציתי שנהיה חברים. חשבתי שנוכל לבלות ביחד. הזהרתי אותך ובכל זאת ניסית לטרוף את אחד החברים שלי. אני מבקשת שתלך. בעצם, אני דורשת שתלך״.

דֵּרֶק הסמיק, כלומר האור האדום שלו נדלק. ״תראי, לא עשיתי שום דבר רע. אפילו לא הצלחתי לראות מי הכה אותי״.

״אמרתי לך. זה הקסם העתיק שמגן על אורחי הארמון. אני מציעה שתלך לפני שאקרא לשומרים״.

לפני שהיא סיימה לדבר, התקרבו שני כרישים אימתניים. לא, הם לא נמצאים בתמונה. הם מפחידים מדי. בכל אופן הם התקרבו ודֵּרֶק ברח. לאורחים האחרים כבר לא היה חשק לרקוד והם הלכו. דלילה נשארה לבד והיתה קצת עצובה. היה מוקדם מדי והיא לא רצתה ללכת לישון.

היא החלה לשוטט בארמון. לארמון היו הרבה קומות והיא החליטה שהפעם תגיע עד הקומה האחרונה. הקומה שהוריה אסרו עליה להתקרב אליה. היא עלתה במדרגות הארמון וזמזמה לעצמה שירים שאהבה. מאחוריה שחה דמבו. היא שמחה על נוכחותו אבל לא אמרה כלום. כאשר הגיעו לקומה שלפני הקומה האחרונה, דמבו החל לנענע את אוזניו בהתרגשות. אף פעם לא הגיעו כל כך גבוה והוא חשב שעכשיו יחזרו.

״תראה דמבו, אני לא יודעת מה יש בקומה האחרונה ולמה אסור ללכת לשם. אני החלטתי שהיום אני הולכת לבדוק מה קורה שם. אתה לא חייב לבוא איתי״.

היא המשיכה לטפס בגרם המדרגות האחרון. דמבו נשאר מאחור, מפחד להתקדם ומפחד ללכת ולהשאיר את דלילה לבד. בסוף גרם המדרגות היה מסדרון ובקצהו היתה דלת. דלילה נגשה בצעד בטוח וניסתה לפתוח את הדלת. הדלת היתה נעולה ודלילה התלבטה מה לעשות. כבר חשבה לוותר וללכת כאשר נשמע רשרוש של מפתח מסתובב במנעול. היא הסתכלה בחשש וראתה את הדלת נפתחת. בפתח החדר עמד בחור שנראה מבוהל.

״מה את עושה כאן? ההורים שלך יודעים שבאת? הם הרשו לך?״

״אתה שואל יותר מידי שאלות. מי אתה?״

המשך יבוא…