החיים בעיר הדינוזאורים

המשך לסיפור משפחת הדינוזאורים

תזכורת קצרה: אמא בלה, אבא ברוך וגורי, משפחה של טריצרטופס, עוזבת את אזור המחיה שלה ונודדת דרומה למקום מגורים חדש. המשפחה נודדת בין מקומות שונים ובסוף מגיעה לעיר הדינוזאורים. בפרק הקליטה  בעיר הדינוזאורים הם מנסים להבין את המקום המוזר שהגיעו אליו. עכשיו, אחרי שעברו תהליך קליטה וקצת הסברים, הם מסתגלים לחיים בעיר.

אנחנו נמצאים כאן כבר כמה זמן. פטריק אומר שעבר חודש, אבל אני לא יודע. עדיין לא הסתגלתי לחיים כאן ולכל המונחים החדשים. בעבר ידענו שצריך לקום כשהשמש זורחת וללכת לישון כשהיא שוקעת. כאן קוראים לזה יום וכשעוברים שבעה מחזורים כאלה של זריחה ושקיעה, הם אומרים שעבר שבוע. פטריק אומר שנתרגל. אצלו זה כבר טבעי.

כל אחד מאיתנו התאקלם במקום החדש בצורה שונה. להורים שלי היה ממש קשה. במיוחד לאבא שכל הזמן רטן. הוא לא הסתדר עם כל מה שראה. אמא הציעה שנעבור לאזור מבודד יותר וקצת יותר פראי. זה הזכיר יותר את העולם הישן ונוצר שם עדר קטן של עוד דינוזאורים שרצו את השקט שלהם. כאן, יכלו לדמיין שכלום לא קרה. הם המשיכו בשגרת החיים שלהם, כמו שהיו רגילים. קמו עם זריחת השמש, אכלו ויצאו לשוטט עם החברים לעדר. שבט בני האדם כמעט לא התקרב לאזור הזה.

ההורים של נולי מאוד אהבו את המקום החדש. פטריק ואשתו ממש התחברו אליהם והם הרבו לבלות ביחד. מהר מאוד הם השתלבו גם בהנהלת העיר, הסתובבו עם פטריק וג׳וני ועזרו בקליטה של דינוזאורים חדשים שהגיעו. מצחיק. פתאום אנחנו היינו הותיקים.

נולי ואני לא רצינו להיפרד אז נשארתי במרכז העיר. הייתי חוזר הביתה בלילה כדי להיות עם ההורים, אבל בבוקר יצאתי למרכז העיר ואל נולי. היו שם הרבה גורים בני גילנו ובילינו את כל היום יחד. 

כל יום היה לנו שיעור עם פטריק. הוא לימד אותנו הרבה דברים על העולם החדש והסביר לנו איך להסתדר כאן. מידי פעם גם ג׳וני, או מישהו אחר מהשבט של האנשים, היה בא ללמד אותנו. לג׳וני היה בן שקראו לו אדי. אדי היה שובב והוא ואני נהיינו חברים טובים. אפילו הרשיתי לו לרכב עלי. הוא היה מתיישב, אני הייתי פורץ בדהרה ורץ לכל הכיוונים ומבריח את כל מי שהיה בסביבה. אדי היה צוחק וקורא לי לרוץ מהר יותר.

אחרי עוד חודש שמתי לב שלא מגיעים יותר דינוזאורים מהעולם הישן. שאלתי את פטריק מה קרה והוא אמר שהשער נסגר. הם לא בטוחים מה קרה. אולי השער התקלקל ואולי פשוט לא היו עוד דינוזאורים שעברו. ג׳וני אמר שגם בעיר של הטורפים קרה אותו דבר. הוא אמר גם שעברו לא מעט דינוזאורים בתקופה שהשערים היו פעילים ובכל מקרה היה צריך לעצור. הייתי קצת עצוב. חשבתי על כל הדינוזאורים שנשארו בעולם הישן. סיפרתי לנולי והיא אמרה שלא נורא. העיקר שאנחנו כאן ויש כאן עדר לא קטן.

״בכלל, ראית שיש כבר קינים עם ביצים? עוד מעט יסתובבו כאן דינוזאורים קטנים שיוולדו כאן. תאר לך. הם בכלל לא יכירו את העולם הישן. אוי, אני ממש מחכה שהם יבקעו כבר מהביצים. בוא גורי, בוא נלך לשיעור עם פטריק. אני חושבת שראיתי גם את אדי שם״.

נולי חייכה את החיוך המאיר שלה ואני כבר לא הייתי עצוב. 

בשיעור, פטריק הסביר לנו שמעכשיו נצטרך להשתתף בעבודות העיר. 

״עד שהשער נסגר. הצטרפו הרבה דינוזאורים והעיר ממש גדלה. אתם יודעים שעוד מעט יוולדו הגורים החדשים. צריך לתחזק את העיר ולהגדיל את אזור היערות. אתם כבר מספיק גדולים כדי להשתתף בעבודות האלה. נרצה גם שחלק מכם ישתתף בגידול הגורים ובחינוך שלהם. בימים הקרובים ההורים של נולי יעברו ביניכם, יחלקו אתכם לצוותים ויתנו לכם משימות״.

מיד התחילה מהומה:

״מי מחליט על המשימות?״

״לפי מה נקבעים הצוותים?״

״ואם אני ארצה להיות בצוות אחר?״

״ואם המשימה שאקבל לא תמצא חן בעיני?״

פטריק התחיל לצחוק ואבא של נולי דיבר:

״אנחנו כבר חשבנו על הצוותים ועל חלוקת המשימות. השתדלנו להתאים לכל אחד את הצוות שמתאים לו ואת המשימה המתאימה. השמש עוד מעט שוקעת והגיע הזמן לארוחת ערב ולשינה. נפגש כאן מחר בבוקר״.

אותו ערב נשארתי עם נולי ודיברנו הרבה על השינויים הצפויים. לא ידענו אם נהיה באותו צוות. נולי הייתה רגועה ואמרה שלא צריך לדאוג.

״תראה גורי, אנחנו כבר בגיל שמתאים להקים משפחה. נדבר עם פטריק ונבקש שיקצו לנו שטח מחיה משלנו. כך נוכל להיות ביחד. מה אתה אומר?״

היו לי דמעות בעיניים. דמעות של שמחה. אני חושב על זה כבר כמה זמן, אבל לנולי היו הרבה מחזרים. לא הייתי בטוח שהיא תבחר בי כבן הזוג שלה. כמובן שאמרתי שאני רוצה. הלכנו לישון וחיכינו לבוקר שיבוא.

בבוקר התאספנו כולנו וחיכינו להורים של נולי. הם הגיעו אחרי כמה זמן ביחד עם פטריק, ג'וני ואדי. אבא של נולי התחיל להקריא את הצוותים והמשימות. האמת. אני חושב שהם עשו עבודה טובה. כולם היו מרוצים מהחברים שלהם לצוות ולמשימות שהם קיבלו.

היה ברור לי שנולי תקבל תפקיד של מורה. זה ממש התאים לה. היא הייתה בראש צוות המורים שכלל שתי חברות טובות שלה ועוד חבר.

אני ואדי היינו צוות. רק שנינו. זה היה הצוות היחיד ששילב בתוכו בן אדם ודינוזאור.

״תראו״, אמר ג׳וני, ״זה לא סוד שאתם חברים טובים. החלטנו לנצל את שיתוף הפעולה ביניכם ואת האנרגיה שלכם. אתם תעשו סיבוב בעיר בכל יום ותבדקו מה צריך לעשות. פטריק ואני נפגש איתכם אחר הצהריים ונדבר על המשימות. אתם תגידו מה דחוף יותר ומה אפשר לדחות. פטריק ואבא של נולי יחלקו את המשימות. אתם צריכים גם לבדוק שהמשימות מבוצעות״.

״קדימה״, אמרה אמא של נולי, ״תתחילו לעבוד. כל צוות יודע מה המשימות שלו. אם יש בעיות, תפנו לגורי ואדי והם יערבו אותנו במקרה הצורך. אנחנו נלווה אתכם בימים הראשונים ונעזור לכם״.

נולי ואני החלפנו מבטים. נולי סימנה לי שאני צריך לדבר עם פטריק. טוב, לא בדיוק סימנה. היא פשוט דחפה אותי לכיוונו.

התחלתי לגמגם. ״אה, פטריק, תראה. נולי ואני רוצים להקים משפחה. אנחנו צריכים שטח מחיה משלנו. אה…״

פטריק הנהן ברצינות ואמר: ״מעולה. אני בטוח שמהר מאוד יהיו עוד זוגות שילכו בעקבותיכם. חלק מהתפקיד שלך ושל אדי יהיה למפות את השטח ולראות אילו שטחים ניתן להקצות לזוגות הצעירים״.

הסתכלתי על נולי. החיוך שלה היה כל מה שהייתי צריך. קראתי לאדי ויצאנו לסיור הראשון שלנו. לא רחוק מההורים שלי, ראיתי שטח שנראה לי מושלם. אדי סימן במחשב שלו והמשכנו בסיור.

עם המשימות שקיבלנו, היינו עסוקים כל היום. נולי הייתה ממש מאושרת. הגורים החדשים כבר בקעו מהביצים והיא והצוות שלה טיפלו בהם. כעבור חודש עברנו לגור בשטח שמצאתי. עכשיו, יש לנו קן משלנו ואנחנו מחכים לגורים שלנו.