מרוץ הדינוזאורים

הדמויות

נעים להכיר. אני הוא טרִיצֶרָטוֹפְּס, או בקיצור: טֶרִי, דינוזאור תלת קרן.

לידי, הדינוזאור הירוק הוא טירנוזאורוס או טי-רקס, עריץ הזוחלים. אני וטי-רקס לא ממש חברים. יש לי עדיין סימני נשיכה מהתקופה שהסתובבנו בערבה והוא ניסה לצוד אותי. קוראים לו רקסי. אני ממש זוכר אותו לפי צבע העיניים שלו. בדרך כלל צבע העיניים שלנו היה זהוב, אבל לרקסי היו עיניים אדומות ומאיימות.

מאחורינו נמצא ארוך הצוואר, ברכיוזאורוס, לטאת זרוע. קוראים לו בְּרָכִי. אני לא יודע איך הוא הגיע לכאן. הוא חי הרבה שנים לפנינו. כנראה שהוא אחד מהנוסעים בזמן.

העבר הרחוק

אבל, רגע. בואו נתחיל מההתחלה. רקסי ואני נולדנו לפני הרבה שנים. כשאני אומר הרבה, אני מתכוון ממש הרבה. נולדנו בערבה שהיום נקראת ויומינג. כשנולדנו, היו עדרי דינוזאורים. חלקם, כמו רקסי צדו דינוזאורים וחיות אחרות, וחלקם היו צמחונים כמוני.

אני לא ממש זוכר מה היה מיד אחרי שבקעתי מהביצה. תהיו רציניים. מי זוכר מה קרה לו כשנולד. יודע רק שעד גיל שנתיים התרוצצתי עם עוד כמה קטנטנים והיו דינוזאורים גדולים יותר ששמרו עלינו.

בגיל שנתיים זה השתנה. התחלתי לדבר עם דינוזאורים נוספים מהסביבה ויצרנו חבורה של תלת קרן צעירים. הסתובבנו יחד כדי לחפש שיחים טעימים. טֵרָה הייתה דינוזאורית צעירה ושובבה כמוני. שנינו אהבנו במיוחד תחרויות ריצה. תארו לכם, קילומטרים של ערבה לפנינו, ואנחנו שועטים במהירות. איזה כיף זה היה. טֵרָה לא אהבה להפסיד, אז בכל פעם שניצחתי אותה היא נהמה עליי ועשתה פרצוף כועס. זה היה כל כך מתוק ומצחיק שלא התאפקתי ופרצתי בצחוק. זה, כמובן, העלה את חמתה יותר.

החיים בחבורה אפשרו לנו להתגונן כשהגיע טי-רקס לתקוף אותנו. החבורה שלנו הייתה מוצלחת ומלוכדת ובדרך כלל הצלחנו להבריח את מי שרדף אחרינו. היינו עומדים כמו חומה בצורה ולא מאפשרים לטורף להגיע אלינו. מקסימום ספגנו נשיכה או שתיים.

כך חיינו את חיינו במשך כמה שנים. הדבר האחרון שאני זוכר זה את רקסי רודף אחריי, ואז, היה רעש גדול ואחר כך דממה וקור.

התעוררות

התעוררתי בתוך גוש קרח ולידי רקסי. סביבנו הייתה חבורת חיות משונות שהלכו על שתיים והרעישו. רקסי נראה מטושטש לגמרי והצעקות מסביב לא עזרו. ניסיתי לזוז ולא יכולתי. הייתי מטושטש וכל הגוף שלי כאב. הבנתי שאני צריך לצאת מהקרח, אבל כל ניסיון שלי לקום, הוביל לנפנופי ידיים וצעקות של החיות מסביב. בעיקר פחדתי מרקסי. חששתי שאם הוא יתעורר, הוא יתנפל עליי.

אחת החיות נגשה אליי. היא חשפה שיניים וחשבתי שהיא רוצה לטרוף אותי עד שראיתי שיש לה שיניים ממש קטנות ולא מפחידות, לא כמו אלה של רקסי. החיה החזיקה משהו בידיים שלה ולחצה בכל מיני נקודות. פתאום הרעש הפך לאוסף נהמות מובן.

"אתה מבין אותי? כן, אני רואה לפי המבט בעיניים שהצלחתי. אני לא מאמין. אני מדבר עם תלת קרן. חלום חיי התגשם".

"מה? מה קורה כאן? מה אתה? איפה אני?" נהמתי אוסף של נהמות וקיוויתי שיבינו אותי. לידי רקסי התחיל להתנועע.

"אני אסביר הכל. אבל קודם צריך לדאוג שהטי-רקס לא ישתולל. החברים שלי לצוות יקשרו אותו ואז נוכל לדבר. בינתיים, תאכל".

הסתכלתי וראיתי שהחיות ניגשות בזהירות לרקסי. הם שמו עליו כל מיני דברים ומישהו הביא לי ערימה של שיחים. רק כשהתחלתי לאכול, הבנתי שאני ממש רעב וטרפתי את כל הערימה. עכשיו, החיה שדיברה איתי נגשה אליי.

"אני אקרא לך טֶרִי. לי קוראים טד ואני בן אנוש. בתקופה שחיו הדינוזאורים, לא היו בני אנוש. אנחנו הגענו בשלב מאוחר יותר והיום אנחנו מנהלים את כדור הארץ. תבין, טֶרִי, חלפו הרבה שנים מהתקופה בה הדינוזאורים ניהלו את כדור הארץ. הרבה השתנה מאז. אנחנו לא יודעים בודאות מה קרה, אבל הדינוזאורים נעלמו. זה ממש פלא שמצאנו את שניכם ועוד יותר פלא שאתם חיים".

מאחורי, רקסי נהם. נבהלתי ורציתי לברוח. בכלל, רציתי לברוח מהמקום הזה ומהאיש המוזר הזה שאומר דברים לא הגיוניים. מה זאת אומרת הדינוזאורים נעלמו? זה לא יכול להיות. איך דינוזאור יכול להעלם? אני רוצה למצוא את החברים שלי לעדר. החלטתי לקום ולרוץ. קראתי לטֵרָה ולחברים שלי ואף אחד לא ענה לי. הכל מסביבי נראה מוזר. זו כבר לא הייתה הערבה שהכרתי.

הנסיון שלי לברוח נכשל. נתקלתי במכשולים. טד ניגש אליי ושוב חשף את שיניו. אני נבהלתי ונרתעתי לאחור. טד שוב התחיל לשחק עם הדבר הזה שהיה לו ביד ושוב שמעתי אותו.

"אל תיבהל טֶרִי. אני לא מתכוון לנשוך אותך. זה נקרא חיוך וזה אומר שאני שמח לראות אותך. אני צריך להסביר לך הרבה דברים. העולם שהכרת כבר לא קיים. שמעתי שקראת למישהי בשם טֵרָה ולעוד חברים. אני מניח שאלה חברים שלך. אם הם היו איתך כשנעלמו הדינוזאורים, אז כנראה שהם נכחדו. לא מצאנו כאן עוד חברים שלך. רק אתה והטי-רקס שלידך. אני והחברים שלי מתכוונים להעביר את שניכם לחווה גדולה שיש לנו. עכשיו, אני צריך להרדים אותך כדי שנוכל להעביר אותך וגם את הטי-רקס".

רציתי לשאול עוד הרבה שאלות, אבל הרגשתי דקירה קלה ועצמתי את עיניי.

החווה

פקחתי את עיניי בחשש ובחנתי את הסביבה. רקסי לא היה לידי והכל היה שקט. קמתי בזהירות והתחלתי להסתובב. מיד נהיה אור גדול ושמעתי שמישהו קורא לי. ראיתי את טד מתקרב אליי.

"ישנת הרבה זמן טֶרִי. הבאנו אותך לחווה שלנו. רקסי עשה קצת בעיות. הוא ניסה לטרוף אותך, אז שמנו אותו במקום אחר. יש לנו עוד דינוזאור. קוראים לו בְּרָכִי. אנחנו לא יודעים איך הוא הגיע לכאן. יום אחד הוא פשוט הופיע בחווה. אני לא חושב שאתה מכיר אותו. הוא חי הרבה שנים לפניך.

מעכשיו תחיה כאן ואנחנו נדאג שלא יחסר לך אוכל. הבת הגדולה שלי, אלה, נמצאת עכשיו ליד רקסי. היא מנסה לדבר איתו ולהסביר לו מה קורה".

"הוא יטרוף אותה", צעקתי. "הוא אוכל הכל ואתם יותר קטנים ממנו".

טד שוב חייך. "אל תדאג טֶרִי. הוא לא יכול להגיע אליה. דאגנו לכל. בוא, אני רוצה להכיר לך את סו, הבת הקטנה שלי".

חיה קטנה שהולכת על שתיים התקרבה אלינו בקפיצות. היא הייתה ממש קטנה. כלומר, אפילו דינוזאור שבקע עכשיו מקליפת הביצה יותר גדול ממנה. היא ניגשה אליי בלי חשש והושיטה אליי את אחת מזרועותיה. ברגע שהיא נגעה בי, הייתי שלה. אני לא יודע איך להסביר את זה. פשוט הרגשתי צורך להיות איתה ולהגן עליה.

סו ואני נהיינו חברים ממש טובים. עדיין התגעגעתי לטֵרָה, אבל היה לי נעים עם סו. היא תמיד ידעה מה אני צריך. סיפרתי לה על הערבות הגדולות ועל המרוצים שלנו. סיפרתי לה גם על טֵרָה ועל הגעגוע שלי אליה.

סו סיפרה לי על החיים על כדור הארץ. כך היא קראה למקום הזה. כשניסיתי להתווכח ולהגיד שכדור זה משהו עגול והארץ היא שטוחה, היא פשוט צחקה ואמרה שאני תמים. את רקסי ואת בְּרָכִי לא ראיתי.

בוקר אחד היא הגיעה עם משהו שהיא קראה לו אוכף.

"היום נעשה משהו חדש. אנחנו נצא לטיול. אני אשים עליך את האוכף ואשב עליך. תראה, יהיה כיף. תוכל גם לרוץ קצת. רק, בבקשה, הישמע לי ולהוראות שאתן".

תבינו, מעולם אף אחד לא רכב עליי. לא כל כך אהבתי את הרעיון, אבל אהבתי את סו. הסתכלתי עליה בתמיהה כשהיא שמה את האוכף עליי. היא טיפסה והתיישבה על האוכף וכך יצאנו לדרך. התחושה שיש מישהו מעליי הייתה משונה, אבל היה כל כך טוב לצאת לריצה. בדרך היו שיחים ומידי פעם עצרתי כדי לאכול. התחלתי לרוץ מהר. רציתי לשעוט, כמו פעם, אבל סו צעקה. שמעתי את הפחד בקולה והיא אמרה לי שכמעט נפלה. כך יצאנו כל יום לטיול. במשך הזמן סו הביאה אוכף גדול יותר וכך היא יכלה לשבת בבטיחות כשאני שעטתי.

אחרי כמה זמן סו אמרה שיש לה הפתעה בשבילי. היא לא הייתה מוכנה לגלות לי מה ההפתעה ויצאנו לטיול שלנו. הפעם הלכנו במסלול שונה. את הנהמה שלו שמעתי מרחוק. רציתי להסתובב ולברוח, אבל סו בקשה שארגע ואסמוך עליה. לא הייתה לי ברירה והתקרבנו אל מקור הנהמה. כן, ניחשתם נכון. זה היה רקסי. הלסת שלי נשמטה. על רקסי ישבה ילדה וליטפה לו את הצוואר. סו התחילה לצחוק. "זו אלה, אחותי הגדולה, והיא הצליחה לביית את רקסי. היה לה קשה. בהתחלה הוא ניסה לנשוך אותה. לאט לאט הוא הבין שהוא לבד כאן והיא חברה שלו. הוא גם הבין שאוכל ושתיה לא יחסרו לו כאן. אלה הסבירה לו שהיום תיפגשו והוא הבטיח לא לתקוף אותך. בוא נתקרב אליהם".

התקרבתי בחשש ורקסי חשף את שיניו. כמעט זרקתי את סו מרוב בהלה ואז שמעתי קול מוזר. שמעתם פעם טי-רקס צוחק? ברור שלא. אבל רקסי למד מאלה לצחוק ומאוד שעשע אותו שנבהלתי. כך התחלנו לצאת לריצות משותפות.

המרוץ

אלה וסו אמרו שהן רוצות לעשות מרוץ דינוזאורים. הן חשבו שטד יוכל לרכב על בְּרָכִי וכך נעשה מרוץ משולש שיבואו לצפות בו אנשים מהסביבה. בְּרָכִי לא שיתף פעולה. בכלל, הוא מיעט לתקשר איתנו ועם בני האדם. הוא פשוט צפה בנו מרחוק. ממש כמו בתמונה שצילמו במרוץ.

אחרי שהתאמנו עוד כמה שבועות, היום הגדול הגיע. הגענו לנקודת ההתחלה והיו שם הרבה אנשים. רקסי התחיל להשתולל. הרעש שהיה שם שיגע אותו והמרוץ בוטל.

עכשיו כבר יכולתי לנהל שיחה עם סו. הבנתי שהיא ממש התאכזבה מביטול המרוץ וחשבתי איך אני יכול לעזור. הלכנו לבקר את אלה ורקסי. להפתעתנו, בְּרָכִי הצטרף והתחיל לדבר. היה לו קול עמוק.

"תראו, הייתי במרוץ. אפילו חשבתי להצטרף. ככה, בלי אף אחד על הגב שלי. כשהתקרבתי, ראיתי שיש הרבה אנשים וכולם צועקים ומשתוללים. מיד התרחקתי. תבינו, האוזניים שלנו מאוד רגישות ואנחנו חווים רעש כזה כמו מתקפה. אחר כך שמעתי שרקסי השתולל. אני רוצה להציע לכם משהו. בקצה של החוות יש שטח לא מיושב. ממש ערבה פתוחה כמו זו שהיינו רגילים לרוץ בה. בואו נעשה את המרוץ שם. רחוק מהקהל ורחוק מהרעש. אתם יכולים לשדר את המרוץ בטכנולוגיות שיש לכם".

טד התלהב ואמר שזה רעיון מצוין והוא יטפל בכל הנדרש. הוא ניסה לשכנע את בְּרָכִי לתת לו לרכב עליו, אבל בְּרָכִי סירב בנימוס והלך לדרכו. הלכנו לנוח מאירועי היום ולמחרת, טד והבנות התחילו לארגן את המרוץ.

הפעם, המרוץ התקיים. סו ואני התחרינו באלה ורקסי. בְּרָכִי צפה מרחוק. כשהתחלנו את המרוץ, רקסי ואלה הובילו. סו לחשה לי באוזן: "תחשוב שהוא רודף אחריך. רוץ, כאילו החיים שלך תלויים בזה". לא הייתי צריך יותר מזה. שעטתי לעבר המטרה, עברתי את רקסי וניצחתי.

החלטנו שנקיים את המרוץ הזה פעם בחודש ואז, הגיעה הפתעה.

הפתעה

במהלך הלילה שמעתי כל מיני רחשים. לא הבנתי מה קורה, אבל התעצלתי ללכת לבדוק.

בבוקר סו באה בריצה. "טֶרִי בוא. יש לי הפתעה בשבילך".

חשבתי שזה שיח מיוחד או משהו טעים אחר, אבל אז הכה בי הריח. הריח שלה. הריח המיוחד הזה שתמיד שיגע אותי. הסתכלתי על סו בבלבול ורצתי לעבר הריח. ושם היא עמדה, במלוא תפארתה. יפהפיה, ממש כמו שזכרתי. טֵרָה. טֵרָה שלי. היא זיהתה אותי מיד ובאה לקראתי. השמענו נהמות של שמחה.

סו הסבירה שליד אחת החוות הרחוקות יותר, נמצא גוש קרח ענקי. בתוכו נמצאה דינוזאורית. אנשי החווה שם לא היו מעוניינים לגדל דינוזאור. הם יצרו קשר עם טד והוא נסע להביא אותה.

"תבין, לא ידענו אם זו באמת טֵרָה שלך. שמחנו רק שמצאנו לך בת זוג. קיווינו שתסתדרו. אני הולכת לספר לאבא שזו טֵרָה. אני אתן לכם קצת פרטיות".

ואני? אני הייתי בעננים. החלום שלי התגשם.

עכשיו הכל היה מושלם.