על הספסל בגן האגדה

לא אגדה רעיי ולא חלום עובר. גן האגדה נמצא לא רחוק מביתי. מרחק הליכה של שלוש דקות.

בילדותי, קראנו לזה גן שעשועים. נדנדות ומגלשות לילדים, ספסלים למבוגרים. גן קטן וחביב ובשעות הבוקר, בתקופת לימודים, שקט ונעים שם. מכיוון שבמחשבתי תייגתי את הגן כגן שעשועים, לא חשבתי על האפשרות שהוא יכול להתאים לי כמקום לנשום בו קצת אויר. כאשר חיפשתי מקום קרוב שאוכל ללכת אליו ולהתרגע בו, יודה אחי העלה את הרעיון שאלך לשם. מרחק כמה דקות הליכה מהבית, ספסל, צמחיה. עונה על הנדרש. בדקתי ואימצתי.

הספסל בתמונה הוא ספסל הנדנדה עליו אני אוהבת לשבת.

יוצאת אל הגן חמושה בטלפון ואזניות. לפעמים קוראת את פרקי היום בנ"ך, לפעמים משחקת או גולשת בטלפון.

בעיקר מסתכלת מסביב ומגלה עוד עץ, עוד פרח, חתול ג'ינג'י ומידי פעם מגיע גם ילד קטן עם אבא או אמא ואני נהנית לראות את האינטראקציה ביניהם. כל הורה ודרכו, כל ילד ושובבותו.

היום, היה יום שמשי ונעים. ימים של טרם קיץ בהם עדיין ניתן להנות מהשמש. יצאתי אל הגן והתיישבתי על הספסל. הגן היה כולו לרשותי. בחנתי את הסביבה, שמתי אוזניות והקשבתי לפרק היומי.

אני שקועה בעולמו של קהלת כשלפתע קול חודר אל בין שרעפיי. אני מרימה מבט ורואה לשמאלי איש מבוגר, שעון על מקלו. הוא מתיישב על הספסל הקרוב אליי.

"בוקר טוב לך. אני רואה שאת ממש שקועה. אני מפריע?"

אני מחייכת מאוזן לאוזן:

"בוקר אור. לא, ממש לא מפריע. מה שלומך?"

"האיש מחייך.

"את יודעת. בגילי אם קמתי בבוקר, הכל טוב. ושלומך?"

אני מצביעה על הגינה ועל השמש ואומרת "נפלא".

"אפשר לשאול במה את שקועה כל כך?"

"אני קוראת פרק בקהלת"

הוא מסתכל עליי בתמיהה ואני מספרת לו על המיזם של פרקי היום בנ"ך. במשך שנה, בכל יום, מקבלים שני פרקים לווטסאפ וכך משלימים את ספרי הנביאים והכתובים.

"איך מצאת את המיזם הזה ולכבוד מה הוא?"

"במקרה נתקלתי בפוסט בפייסבוק שסיפר על הפרויקט שמוקדש לעילוי נשמתו של יהושפט-יחזקאל אמיתי, בחור חייכן שאהב את התנ"ך ונפטר בגיל 17 ממחלה. משפחתו וחבריו הקימו את המיזם לזכרו. הרעיון מצא חן בעיניי והצטרפתי".

"ואת מתמידה? ממש כל יום?"

אני מחייכת במבוכה.

"יש ימים שאין לי סבלנות או שאני לא מרוכזת. בימים כאלה אני מוותרת, אבל משלימה את החסר בהמשך. עד עכשיו, עמדתי במשימה"

"זה ממש מרשים. מעניין לשוחח איתך, אבל לצערי אני חייב ללכת. אולי נפגש שוב?"

"אני כאן כל יום. אשמח לשוחח איתך ולשמוע על עולמך".

תגובה 1

השאר את התגובה שלך

קטעים נוספים

המכשפה הג'ינג'ית

כפר קטן, בתים אדומים. תושבים ג'ינג'ים וכמה שחורי שיער. מה יעלה בגורלה של נערה ג'ינג'ית עם כישורי כישוף?

זאביק ואני (כיפה אדומה, הסיפור שלא סופר)

מכירים את הסיפור על כיפה אדומה? תשכחו מזה. קראו את הסיפור האמיתי.

שליטה על הדמיון

מה עושים כשהדמיון משתולל? הפוסט הזה אמנם נכתב לפני למעלה משנתיים, באחד מימי המלחמה הקשים, אבל הוא מתאים לי מאוד עכשיו במלאת שבעה ימים לפטירתו של אחי הגדול מרדכי (מורי) בן טאוס. נוח על משכבך בשלום אחי 💔

וינסנט יוצא לטיול אופניים

וינסנט ואן גוך יוצא לטיול וכותב מכתב לתיאו.

חקירה

הפורץ הנוצץ, מדליון זהב וחשבונות בנק חסויים. רוצים לדעת איך הכל משתלב? מוזמנים לקרוא.

בלי פחד (אקרופוביה)

והפעם, על פחד גבהים

אבודים בחלל, פרק ג'

סיפורה של קבוצת אנשים שהחליטו לעזוב את כדור הארץ ולהתיישב בכוכב לכת חדש. פרק ג': בבל.

מדריכת הכושר והמתאמן הקשיש

מה קורה כשמדריכת כושר צעירה ואנרגטית מגיעה לחדר כושר בו יש מתאמן קשיש? למה, בעצם, היא נכנסה לחדר הזה?

ההגעה לעיר הדינוזאורים

המשך לסיפור משפחת הדינוזאורים – אמא, אבא וגורי יוצאים למסע חיפוש אחר מקום מגורים חדש.

לוע הר געש

סיפורו של רוקי. כלבלב סקרן שנכנס ללוע הר געש.