הפתעה

בדרך הביתה חשבה נעה שזה טוב לה שהילדים אצל יוסי היום. יודעת שהיא תתגעגע אליהם, אבל היא זקוקה לשקט ולמנוחה. אולי תצייר, אולי תקרא ואולי סתם תתבטל.

על מפתן דלתה המתינה חבילה. נעה היתה בטוחה ששוב השליח השאיר אצלה חבילה שלא ממוענת אליה. למה כל כך קשה להבחין בין "נעה" ל- "נועה". השכנה עם וו והיא בלי. ממש פשוט. היא מתכופפת באנחה, מרימה את החבילה ורואה את הפתק שמעל: "לנעה מנעם".

קול מהעבר. אחותה הגדולה שניתקה את הקשר איתה. הזכרונות מציפים. הן היו צריכות להדגיש כל הזמן שהן בלי וו, כדי שאמא לא תכעס. ואם לא די בכך, כשקראו לאחת מהן, הרבה פעמים השם לא היה ברור. לכן היו מדגישים "נעה עם הא" או "נעם עם מם". ברבות הימים הן הפכו פשוט להא ולמם. כך קראו להן ונעם ממש לא אהבה את זה.

משום מה היא הוציאה את כל הכעס על נעה. ככל שהתבגרו, הכעס גדל. נעה ניסתה להבין מה הבעיה אבל נעם לא הייתה מוכנה להקשיב: "עזבי, את לא תביני".

כך, עד שיום אחד קמה והלכה. מדי פעם התקשרה לאמא, מטלפון חסוי, רק כדי לשמוע מה שלום האם ולהגיד שהיא בסדר. על נעה לא היתה מוכנה לשמוע כלל.

ועכשיו, פתאום, חבילה. החבילה קטנה, אבל נעה מרגישה שהיא מכילה משא כבד. בצעדים כושלים ודופק מואץ היא נכנסת הביתה. ברור לה שכל תכניותיה לערב שקט ומהנה התפזרו לכל עבר. היא מניחה את החבילה על שולחן הסלון, חולצת את נעליה ומתיישבת מול החבילה.

תחילה היא פשוט מסתכלת עליה. במשך זמן רב היא תוהה מה לעשות. מה פשר החבילה הזאת? מדוע נעם יצרה קשר אחרי כל כך הרבה שנים? אמנם היא סקרנית. רוצה לדעת מה החבילה מכילה, אבל בצד הסקרנות מקנן גם החשש. אולי יש שם משהו שעדיף לה לא לדעת? הרי נעם לא אוהבת אותה, אולי אפילו שונאת אותה.

כעבור כמה שעות היא קמה להכין קפה, לוקחת גם עוגיות וחוזרת לסלון. לאחר לגימה מהקפה וביס מהעוגיה היא מחליטה לפתוח את החבילה. לוקחת אותה אליה, הופכת אותה מצד לצד, מנערת. אולי כך יתגלה לה הסוד. כך היא יושבת עם החבילה על ברכיה ושוקעת בהרהורים. צלצול הטלפון מעיר אותה. שיחה מאמא. היא עונה לשיחה ומתלבטת אם לשתף אותה. מחליטה שלא. קודם תפתח את החבילה ותראה מה היא מכילה. עכשיו היא כבר קצרת סבלנות. ממהרת לסיים את השיחה עם אמא ולחזור לחבילה.

היא פותחת בזהירות את העטיפה ומגלה מעטפה עם מכתב:

נעה אחותי הקטנה,

אני יודעת שאת מופתעת. אולי אפילו חוששת. בכל זאת, נפרדנו במריבה לפני חמש שנים. כן, חמש שנים בדיוק. הייתי מלאת כעס. על ההורים, עלייך ובעיקר על עצמי. היה לי צורך להתרחק. אז נסעתי לטייל בעולם. התרחקתי ממך פיזית, אבל היית איתי כל הזמן, במשך כל השנים.

עכשיו חזרתי ואני לא בטוחה איך תקבלי אותי. תביני, כשנולדת הייתי בת שלוש. עולמי השתנה פתאום והמריבות התכופות בין ההורים הקשו יותר. הייתי בטוחה שאת הסיבה למריבות. הרי עד שהגעת, היה שקט ושלווה. אפילו בשמות הדומים שלנו האשמתי אותך. הרגשתי שלא די שגזלת את מקומי, גזלת גם את שמי.

כשההורים התגרשו, הייתי בת שש עשרה. הרגשתי שהרצפה נשמטת מתחת לרגליי. גם כאן האשמתי אותך. בסיום התיכון, שנתיים אחר כך, החלטתי שאני לא יכולה לשאת זאת יותר. הייתי כבר בגירה, היו לי חסכונות והחלטתי לנסוע.

היו לי חברי פייסבוק מאוסטרליה ונסעתי אליהם. שנתיים וחצי ביליתי בחברתם. עבדנו בעבודות מזדמנות וטיילנו עד שהחבורה התפרקה. עדיין לא יכולתי לחזור לכאן. הבנתי גם שהנסיעה לא פתרה את בעיותיי. ואז נזכרתי בג'יין, בחורה שהכרתי בתחילת המסע. היא הבינה שאני במצוקה וסיפרה לי על מקום טיפולי שהיא עובדת בו. מאז, עקבנו זו אחר זו ברשתות החברתיות.

יצרתי קשר עם ג'יין והיא הזמינה אותי אליה, לאֹו ִּבידֹוׁש, עיירת דייגים ציורית בפורטוגל. את זוכרת כמה אהבתי את הים? עכשיו יכולתי לבלות שעות מול האוקיינוס. אני והמיית הגלים.

בהתחלה, לא הייתי מוכנה לדבר עם אף אחד. רציתי רק שיניחו לי לנפשי. אחרי כחצי שנה, ג'יין ניגשה אלי והסבירה שאני צריכה לבחור. להתחיל תהליך טיפולי או לעזוב. המקום מאוד מבוקש והמנהלים החליטו שאם אני לא משתלבת במקום, אז אין סיבה שאהיה שם.

בחשש רב הסכמתי לטיפול. לא רציתי לחפור בעבר, אבל הבנתי שאין ברירה. אולי החפירה בעבר תשחרר אותי ותוביל אותי לחיות בהווה ולהמשיך הלאה. לא אלאה אותך בכל הפרטים. אומר רק שהיה לא קל, אבל אני שמחה שעשיתי זאת. במהלך השיחות, מצאתי את עצמי ומצאתי גם אותך.

בתוך החבילה, תמצאי מתנות קטנות. כמעט בכל מקום בו הייתי, ראיתי משהו שגרם לי לחשוב עלייך ובלי להתלבט, קניתי. מעניין אם תביני מה הזכיר לי אותך בכל דבר.

מקווה לשמוע ממך, נעם

נעה פותחת את החבילה ובקושי מצליחה לראות משהו, מבעד למסך הדמעות. נעם שלה חזרה. כמה התגעגעה אליה. סיפרה לילדים שיש להם דודה ועכשיו תוכל להפגיש ביניהם.

היא מתקשרת לאמא כדי לראות אם היא יודעת משהו. לטלפון עונה נעם ושתיהן פורצות בבכי. עכשיו תוכלנה סופסוף להפגש.