שלגיה, לא מה שחשבתם

מכירים את הסיפור על שלגיה? כן, כן, ילדה יפהפייה, אמא חורגת, קנאית ומרשעת, ארבעה ניסיונות רצח, שבעה גמדים ונסיך אחד שמציל אותה. כן, זה הסיפור, וכדרכם של סיפורי אגדות, הוא לא מדויק. לפחות חלק ממנו.

בואו נעמיד דברים על דיוקם. שלגיה הייתה ילדה שובבה. נסיכה שלא אהבה להתנהג בהתאם למעמדה. אביה, המלך, אהב אותה מאוד ואפשר לה לעשות כרצונה. והמלכה, אתם שואלים? טוב, המלכה הייתה האמא החורגת מהאגדות. היא ניסתה לחנך את שלגיה. הכריחה אותה ללבוש שמלות מלמלה וללמוד נימוסים והליכות. שלגיה לא כל כך אהבה את הענין.

ניסיתם לטפס על עץ כשאתם לבושים בשמלת מלמלה? שלגיה ניסתה. השמלה לא שרדה את התהליך והמלכה כעסה. ביום אחר, לבושה בשמלה צחורה כשלג, יצאה שלגיה ליער הקרוב כדי לקטוף אוכמניות. אכלה לא מעט והחליטה להביא גם למלכה. אבל, כשאין כיסים, היכן שמים את האוכמניות? משתמשים בשמלה. וכך, בשמלה עמוסת אוכמניות נוטפות עסיס, התקרבה שלגיה אל הארמון וכמובן נתקלה במלכה. המלכה כמעט נחנקה מרוב כעס. "ראי מה עשית לשמלה היפה שלך. רציתי לקחת אותך לביקור אצל הדוכס, אבל את בלתי אפשרית. מעתה, אסור לך לצאת מהארמון".

שלגיה התעצבה מאוד. היא לא אהבה את הארמון הקודר. הרבה יותר מעניין להסתובב בחוץ, לטייל ביער. במשך כמה ימים שלגיה נשארה בבית. ביום החמישי, החליטה שהוא לא יכולה יותר. לבשה את בגדיה הנוחים, התעטפה בגלימה, לקחה קצת אוכל מהמטבח וחמקה מהבית אל עבר היער, שם טיילה במשך שעות עד שהתעייפה. פרשה את הגלימה על האדמה, עשתה לה פיקניק מהאוכל שהביאה ונרדמה.

היא התעוררה לקולה של שיחה: "מי זאת?" "מה היא עושה ליד הבית שלנו?" "אולי היא רוצה לקחת לנו את הבית?" שלגיה פוקחת את עיניה ורואה שהלילה כבר ירד. מסביבה עומדים שבעה גמדים ומשוחחים. היא מסתכלת סביב ומנסה להבין היכן היא. קצת קשה לראות בחושך. "סליחה, מי אתם? איפה אני?" הגמדים שתחילה נבהלו, מתעשתים: "אנחנו שבעת הגמדים וזה הבית שלנו. חזרנו עכשיו מהעבודה במכרה ומצאנו אותך כאן. מי את? מה את עושה כאן?"

"אני שלגיה".

"שלגיה? הנסיכה? ביתו של המלך? את נמצאת רחוק מהארמון".

"יצאתי לטייל קצת. כנראה שהלכתי הרבה. לא שמתי לב".

הגמדים מתלחשים בינם לבין עצמם, לא יודעים מה לעשות. לגרש אותה? להכניס אותה לביתם? שלגיה פותרת להם את הבעיה ומבקשת שיראו לה את הדרך לארמון. הגמדים מחליטים ללוות אותה.

ובינתיים, בארמון מהומה. סוף סוף מישהו שם לב ששלגיה איננה. המלך נמצא בביקור בממלכה השכנה והמלכה מחליטה לנצל את ההזדמנות. אולי כך תצליח להיפטר מהילדה. היא מודיעה לכולם שימתינו לבוקר ורק אז יצאו לחפש את שלגיה. אנשי הארמון חוששים לשלגיה, אבל אי אפשר להתווכח עם המלכה. האורות בארמון דולקים וכולם יושבים במטבח כשלפתע נשמעת שירה. כולם רצים לחלון ורואים את שלגיה, מוקפת בגמדים וכולם שרים וצוחקים.

אנשי הארמון שמחים שהיא שבה בריאה ושלמה, אך המלכה כועסת ומתחילה לתכנן תוכניות. שבבי רעיונות חולפים במוחה: "אולי אגרש אותה לעמקי היער? אולי סיכת ראש או תחרה מורעלת? אולי תפוח מורעל? הממממ, היא מחככת את ידיה בהנאה. יש לא מעט אפשרויות.

למחרת המלך חזר לארמון. המלכה מיהרה להתלונן על ההתנהגות של שלגיה. הסבירה לו שהילדה לא מצייתת לה ועושה ככל העולה על רוחה. היא הייתה בטוחה שהמלך יגרש את שלגיה, או לפחות יורה להישמע להוראות המלכה. אבל המלך החליט לשמוע מה יש לשלגיה לומר. הוא הבטיח למלכה שיטפל בבעיה.

הוא קרא לשלגיה והאומנת הגיעה ביחד איתה.

"אדוני המלך, אני רוצה לספר לך מה קרה כאן בהעדרך". היא סיפרה לו על ארועי יום האתמול ועל ארועים נוספים בהם המלכה התעללה בשלגיה.

"יש לי הצעה" היא אמרה למלך. "הגמדים מצאו חן בעיני שלגיה והיא מצאה חן בעיניהם. אני מציעה שאני ושלגיה נעבור לגור בביתם עד ששלגיה תגדל".

המלך התלבט. הוא ידע שיש לו עכשיו מסע של כמה חודשים בין כל ארצות הממלכה. הוא לא יכול לקחת אותה איתו וחשש להשאיר אותה עם המלכה. שלגיה הביעה התלהבות מהרעיון של הגמדים אבל הוא לא יודע אם אפשר לסמוך עליהם. את הבעיה פתרו קולות שירה שנשמעו מחוץ לארמון. המלך הסתכל מהחלון וראה מחזה מוזר: שבעה גמדים, לבושים במיטב מחלצותיהם, רוקדים במעגל ושרים שיר הלל לשלגיה. המלך ביקש מהם להיכנס לארמון ושלגיה רצה לקראתם.

"באנו לראות מה שלום שלגיה. אתמול, כשהיא נכנסה לארמון שמענו צעקות ומאוד דאגנו לה. אז החלטנו לא לעבוד היום ובאנו לבקר אותה".

שלגיה, שלא יכלה להתאפק, סיפרה לגמדים שהיא עוברת לגור איתם והם נבוכו. ניסו להסביר לה שהם לא יכולים לטפל בה. הם עובדים כל היום, ובכלל מה להם ולילדות קטנות. אבל שלגיה לא הייתה מוכנה לותר ופנתה אליהם בטון מצווה:

"אני אבוא עם ננה, האומנת שלי, היא תטפל בי והיא תדאג גם לכם. יהיה לכם בית נקי ואוכל טעים. זהו. אני החלטתי. ננה, בואי נלך לארוז. אני לא צריכה הרבה דברים".

הגמדים הסתכלו על המלך במבט נבוך והמלך חייך. "אני באמת חושב שלשלגיה יהיה יותר טוב אצלכם. לפחות עד שאמצא פתרון עם המלכה. אני צריך לצאת למסע ארוך ורוצה להיות רגוע. מה דעתכם לנסות?"

וכך ייצאה שלגיה להרפתקת חייה.