נצחון קטן גדול

טלי עמדה בפני בחירה לא קלה. היה לה קשה מאוד בעבודה. הטילו עליה עוד ועוד משימות. גם כשניסתה להתקומם, לא נענתה.

פנתה אל הבוס: "ראה מה כמות הנושאים שעליי לטפל בהם. אני לא אעמוד בזה".

והוא? בלי להסס: "אז תשבי על זה". ככה פשוט. בטלי לא צריך להתחשב. עובדה, מטילים עליה עוד משימות והיא עומדת בהן. או יושבת עליהן.

שקלה כבר להתפטר. די לא יכולה לשאת זאת עוד. חשבה והתלבטה. לא הרגישה בנוח להתפטר וללכת בלי יעד. אולי תמצא עבודה תוך יום ואולי לא.

תוותר על הדירה השכורה? על העצמאות שכבר התרגלה אליה? הרי אם תתפטר לא תוכל לשאת בהוצאות.

כך, כל יום היה אתגר בפני עצמו. לקום בכח בבוקר ולבוא לעבודה שלא אהבה. כל יום היה מאבק. כמובן שקמה והלכה לעבודה. כמובן שעשתה את כל מה שמצופה ממנה. אבל הייתה נטולת אנרגיות. גם פיזית וגם נפשית.

רצתה לדבר אל הבוס, אבל ידעה שלא תצליח להעביר את מה שבליבה. ככה היא, ברגע האמת היא נאלמת דום. לא מסוגלת לדבר.

דיברה על כך עם חברה והיא הציעה: אולי תכתבי לו? תחילה הרעיון נשמע לה מוזר. מה זאת אומרת לכתוב לו? היא הרי לא מתכוונת להתפטר. זה לא מכתב התפטרות.

אבל בחלוף הימים הבינה שהחברה צדקה. אין לה בעיה להתנסח בכתב. היא בהחלט יכולה לכתוב את כל מה שהיא מתקשה לומר בעל פה.

נסחה מכתב, פירטה את כל המשימות המוטלות עליה, והניחה אותו על שולחנו של הבוס בשעת ערב מאוחרת. לא יכלה למסור לו את המכתב ביד.

למחרת קרא לה הבוס. אמנם לא הרגיש צורך להתנצל אבל אמר שהוא מבין את הבעיה. דיברו על דרכים לפתרונה.

כמובן, שטלי, כמו טלי, סופחת אליה עוד משימות ככה היא.

אבל לפחות הצליחה להעביר את מה שעל ליבה. זה היה הנצחון שלה.