כח העל של נעם

"את יודעת? יש לי ידיים ירוקות."

"נו, באמת נעם. מה אתה מקשקש. תסתכל, הידיים שלך לא ירוקות בכלל".

"נו באמת את. ברור שלא התכוונתי לידיים בצבע ירוק. אנחנו לא בסרט של מארוול ואני לא ענק. התכוונתי לידיים ירוקות, נו כמו ידיים של גנן".

"נעם, אל תשגע אותי. אתה ילד בן שש, איך נהיית גנן?"

"אוף, את לא מבינה כלום. בואי אני אראה לך."

יצאנו למרפסת הבית. בפינה, עומד מיותם עציץ שעליו נבלו. מתנה מחברים שלא ידעו על יכולתי המופלאה להרוג צמחים מכל סוג. נעם ניגש אל העציץ ופשוט נגע בו. אני מסתכלת ומחייכת. נו, באמת, מה הוא חושב? תכף יספר לי שיש לו כח על שמקים צמחים לתחייה. אני מסתכלת ונשמטת לי הלסת. מול עיניי הצמח זוקף את גוו, מתיישר ומשנה את צבעו. מחום הוא הופך לירוק. אם לא די בכך, הפרח שהבטיחו לי שיפרח, זה שלא זכה לפרוח אצלי, מתפתח מול עיניי. פרח יפה בצבע צהוב.

"נעם? מה? איך? אני לא מבינה. זה משהו חדש?"

"כן, זה משבוע שעבר. את זוכרת שרצתי ונפלתי לגינה?"

"ברור, הייתי לידך וממש נבהלתי. אבל, מה הקשר?"

"היד שלי נחתה על פרח והוא נמרח עליי"

"נכון, אני זוכרת שהלכנו ישר הביתה כדי לשטוף לך את היד"

"למחרת, כשהתכוננתי ללכת לבית ספר, הסתכלתי על העציץ שיש לנו במטבח. אני לא יודע למה, אבל נגעתי בו. פתאום הוא התחיל לפרוח"

"אז כל דבר שאתה נוגע בו הופך לירוק?"

"מה פתאום. את ממש מצחיקה. הנה, נגעתי בך. נהיית ירוקה?"

אני בוחנת את עצמי בחשש. לכי תסבירי למה הידיים שלך ירוקות ולמה צמחו לך פרחים כחולים מתוך השיער. נעם מסתכל עלי ומתגלגל מצחוק.

"את חושבת שלא ניסיתי? נגעתי לאיה, המורה, ביד. כלום לא קרה. ניסיתי עם ראובן, החבר שלי. כלום. ככה, ביום חמישי הלכתי ברחוב, בדרך הביתה, ונגעתי בדברים. אחרי כמה זמן, הייתי בטוח שחלמתי או סתם דמיינתי. ממש התבאסתי, אבל אז הגעתי לגינה ליד הבית. העברתי את היד על הגדר שמפרידה בין הרחוב לגינה, התקדמתי קצת ושמעתי רחשים מאחוריי. הסתובבתי ולא האמנתי למה שאני רואה. היו בגינה הרבה פרחים ושיחים נבולים. פתאום הכל פרח."

"נעם, זה מדהים. יש לך ממש כח על. מעניין מה אפשר לעשות עם זה. בטח אפשר לעזור כךלחקלאות, למגדלי פרחים…"

"אולי די? את מתנהגת כמו ילדה קטנה. ראיתי מה קורה לגיבורי העל. בהתחלה מתלהבים מהם, אחר כך מפחדים מהם ובסוף רודפים אותם. אני לא רוצה לגלות לאף אחד."

"טוב נעם, זה יהיה הסוד שלנו".