הינשוף הקסום

הוא נחת על הענף מול חלוני. תחילה התעלמתי ממנו. חשבתי שזה מקרי והוא יעלם. בכלל, ינשופים היו נדירים באזור העירוני בו גרתי. אבל הוא הופיע כל לילה בשבוע האחרון. נחת על הענף קצת אחרי השקיעה ונעלם לפנות בוקר.

מכיוון שאני ציפור לילה בעצמי, ראיתי אותו בבואו ובלכתו. נוחת תמיד על אותו ענף, משקיף עליי דרך חלון חדרי ועף לדרכו לפני הזריחה.

אחרי שבוע, התחלתי לחשוד שיש כאן משהו לא טבעי. ניסיתי לגרש אותו, אבל הוא בשלו. נצמד לענף. בבוקר, החלטתי להתחכם וגזמתי את הענף. הייתי בטוחה שנפטרתי ממנו. כשנכנסתי בערב לחדרי, נדהמתי לראות את הינשוף על הענף. אותו ענף שגזמתי בבוקר וחזר וצמח באופן פלאי לעת ערב.

פתחתי את החלון והתחלתי לדבר איתו. סתם ככה. הרי ברור שהוא לא יבין אותי ובטח לא יענה לי.

"שלום לך ינשוף. הביקור הלילי שלך ממש מציק לי. בכלל, למה אתה מתעקש לבוא לכאן? הרי בבוקר גזמתי את הענף הזה. די, לך לעץ אחר".

הינשוף חייך, הניד את ראשו מצד לצד, ולהפתעתי התחיל לדבר.

"שלום יערה. אני ינשוף קסום ולא במקרה אני בא לכאן. נשלחתי אליך על ידי מועצת הינשופים ששולטת בעולם שאני חי בו. אנחנו רוצים להזמין אותך לביקור אצלנו. חכמי המועצה יסבירו לך הכל. את מוכנה להצטרף אליי למסע?"

את הלסת שנשמטה לי, היה צריך להרים מהרצפה. איך הוא יודע את השם שלי? ממתי ינשופים מדברים עברית? סגרתי את החלון בבהלה. הורדתי את התריס ויצאתי מהחדר. חשבתי להתקשר למשטרה, אבל הייתי בטוחה שיצחקו עליי. אולי יש מישהו שלוכד ינשופים? אני לא רוצה להרוג אותו. שמישהו ילכוד אותו וישחרר אותו במקום מרוחק. השתכנעתי שזה הפתרון היחיד והתחלתי לחפש. לוכד ינשופים? הצחקתם את הרשת. יש לוכד נחשים. יש לוכד עכברים. אבל לוכד ינשופים? אין דבר כזה. פניתי לצ'אטי, עוזר הבינה המלאכותית שלי. הסברתי לו את הבעיה והוא חשב… וחשב… ולבסוף ענה לי כך:

"תראי יערה. השאלה ששאלת היא שאלה מצוינת. ערכתי חיפוש מעמיק ברשת ואפילו פניתי לחבריי לבינה. התשובה היתה אחידה. אין מקצוע כזה מהסיבה הפשוטה שמספיק לנופף מקל מטאטא מול הינשוף והוא יתעופף. הינשוף הוא יצור עם זכרון ולכן לא יחזור למקום בו חש סכנה. מקוה שהצלחתי לעזור. אולי תרצי שאחפש לך לוכד נחשים? או, שמא, תרצי תמונות של סוגי ינשופים שונים? אשמח לעזור".

הבנתי שאני צריכה להסתדר לבד. חמושה במקל מטאטא, חזרתי לחדרי, הרמתי את התריס ופתחתי את החלון. התחלתי לנופף במקל המטאטא. הינשוף רפרף קלות בכנפיו, אך לא ברח.

"זהו? זה מה שהעלו החיפושים שלך? עדיין לא הבנת? הסתכלי עליי. אני לא ינשוף רגיל. אני ינשוף קסום. גם אם תמצאי מישהו שיסכים לבוא לעזור לך, הוא לא יצליח. הוא פשוט לא יראה אותי. אני ינשוף שמיועד לעיניך בלבד".

עמדתי כך, נשענת על מקל המטאטא ובהיתי בו.

"תראי, יערה, השמש עוד מעט תזרח ואני צריך לחזור לעולמי. אני אחזור שוב מחר. בינתיים אתן לך כמה רמזים. חשבי על החלומות שהיו לך כשהיית ילדה קטנה וחשבי על ננה, הסבתא רבתא שלך. להתראות".

פתאום היו לי הרבה שאלות. ביקרתי הרבה אצל ננה. היו אצלה הרבה פסלונים של ינשופים. כששאלתי אותה למה היא חייכה ואמרה שהינשופים הם יצורים קסומים וחכמים. היא אמרה גם שכשאגדל, אולי אבין. תמיד התייחסתי לזה כאל בדיחה. ננה החמודה סתם מספרת סיפורים כדי לשעשע אותי. אבל זה נכון שנשביתי בקסם הינשופים.

ננה נפטרה כשהייתי בת עשר. אני רציתי את אוסף הינשופים שלה ואמא אמרה שהם נעלמו. היא לא ידעה לאן ואיך. כאילו פרשו כנף ועפו.

אחר כך, במשך כמה שנים, היו לי הרבה חלומות על ינשופים. אני חושבת שהחלומות פסקו כשהייתי בת חמש עשרה. היה ינשוף אחד מהאוסף של סבתא שאהבתי במיוחד. הינשוף הזה כיכב בחלומותיי ועכשיו נראה לי שזה הינשוף שבא לכאן כל לילה. זה מסביר גם איך הוא יודע עליי כל כך הרבה דברים. חיכיתי לערב הבא בהתרגשות ובפחד.

למחרת בערב מיהרתי אל החלון. הינשוף היה שם ועכשיו הבחנתי בקווי הדמיון לינשוף של ננה. הוא הסתכל עליי וחייך. הזמנתי אותו להיכנס אל החדר והוא נענה.

"אני מבין שנזכרת בננה ובחלומות שלך. אני אכן אותו הינשוף. את יכולה להתייחס אליי כאל ינשוף המגן שלך. אני יודע שיש לך הרבה שאלות. אני מציע שנצא למסע אל ארץ הינשופים ושם תקבלי תשובות. אגב, לא הצגתי את עצמי. קוראים לי יאני. הייתי ינשוף המגן של ננה ועכשיו אני ינשוף המגן שלך".

היו לי כל כך הרבה שאלות, אבל הבנתי שיאני לא יענה עליהן. שאלתי איך נגיע והוא חייך ואמר שזה פשוט. אני צריכה רק לשכב ולעצום עיניים. הוא ידאג לשאר. אני לא יודעת אם בטחתי בו או שפשוט חשבתי שלא יכול לקרות לי כלום כי אני בבית. נשכבתי ועצמתי את עיניי. היה שקט מסביב ואז שמעתי את הרוח המנשבת ואת קולות הינשופים.

"הגענו. את יכולה לפקוח את עינייך" אמר יאני.

פקחתי את עיניי ומצאתי את עצמי בעולם אחר. הייתי בחורשה שהיו בה עצים עם גזעים כחולים וענפים סגולים. מסביב היו קינים עם ינשופים. שמתי לב שהקינים היו טבעיים. כלומר, היו מעין חללים בעצים ושם הינשופים קיננו. באחת מפינות החורשה היה עץ עתיק ועל ענפיו ישבו עשרה ינשופים. הבנתי שזו המועצה, ואכן יאני סימן לי להתקרב אליהם. התכוונתי ללכת, אבל בעצם ריחפתי. כשהגעתי לעץ ראיתי שיש שם מושב שמחכה לי. התיישבתי ויאני בא לעמוד לצידי.

"שלום יערה. אני רון ואני ראש מועצת השבט. את יתר חברי המועצה, תכירי בהמשך. עכשיו אני רוצה לספר לך את הסיפור של השבט שלנו והקשר המיוחד שיש לנו עם נשים מסוימות בשבט שלך. הקשיבי בבקשה לסיפור כולו ואחר כך תוכלי לשאול שאלות. כדי שתהיי רגועה, אני אומר שהזמן עובר כאן בצורה שונה. יכול להיות שתרגישי שאת כאן כמה ימים, אבל בעולם שלך תחלופנה רק כמה שעות. את תהיי בבית בזמן לקום ולצאת לעבודה".

חשבתי לעצמי שלא יכול לקרות לי כאן משהו רע, אז התרווחתי במושב וחיכיתי לסיפור.

הסיפור שלנו מתחיל לפני כמאה שנים. אבותינו הקדמונים הגיעו לכאן מהעולם שלך. אנחנו לא יודעים מה גרם למעבר. לא נראה שהיה אסון כלשהו. ההיסטוריונים חושבים שהקדמונים היו הרפתקנים שחיפשו עולמות חדשים. הם הגיעו לכאן וגילו שמכאן הם יכולים לשמור על קשר עם העולם שלך, או ליתר דיוק עם נשים מסוימות בעולם שלך. נשים מהשבט שלך. מהמשפחה שלך.

אמא של ננה שלך, הייתה הראשונה. היא גרה ליד חורשה והקדמונים הכירו אותה מהעולם הזה. היא אהבה להסתובב בחורשה בשעות הערב ולשוחח עם החיות השונות. היא יצרה קשר מיוחד עם אחד הינשופים. הינשוף הזה היה אחד מהקדמונים ואנחנו חושבים שהקשר שלהם הוא זה שאפשר את הקישור בין שני העולמות. כאשר הקדמונים עזבו, אמא של ננה הייתה עצובה.

הקדמונים חשו בעצב שלה ובאו לבקר אותה. כך היא באה לבקר בעולם שלנו. בינתיים נולדה ננה והקדמונים ביקשו מאמא שלה שלא תספר על העולם שלהם. האומנים שלנו יצרו פסלוני ינשופים מעץ והביאו את האוסף כמתנה להולדתה של ננה. ננה מאוד אהבה את האוסף ושמרה עליו מכל משמר.

כשהייתה בת עשרים היא פגשה את יאני. היא ראתה אותו והוא הבין שנחשף. עכשיו ננה הצטרפה לאמא שלה כשהיא באה לבקר כאן. במשך הזמן נולדו גם סבתא שלך ואמא שלך. הן ממש לא אהבו את אוסף הינשופים ואף אחת מהן לא רצתה לקחת את האוסף אל ביתה. מכיוון שהן לא אהבו ינשופים, לא נוצר איתן הקשר המיוחד.

לפני שננה נפטרה, היא ביקשה שניקח את האוסף אלינו. היא ידעה שאת אוהבת אותו, אבל חששה שאמא שלך תזרוק אותו. במשך השנים השגחנו עלייך מרחוק והקפדנו שלא תראי אותנו. יאני אפילו ליווה אותך בחלומות.

כשהגעת לגיל חמש עשרה, החלטנו להתנתק. ניסינו להיחשף לעינייך, אבל את לא ראית אותנו. לפני כשבוע מלאו לך עשרים. מכיוון שזה היה הגיל בו ננה גילתה אותנו, החלטנו לחזור לביקור. ביומיים הראשונים יאני לא היה בטוח שאת רואה אותו. החלטנו שהוא יבוא בכל ערב במשך חודש ונראה מה יקרה. אחרי יומיים הוא ראה שינוי. ואז, אחרי כמה ימים הורדת את הענף. עכשיו היינו בטוחים שאת רואה אותו וידענו שזו רק שאלה של זמן עד שתתחילי לדבר איתו. תביני, היינו חייבים לחכות שאת תתחילי לדבר איתו. החוקים שלנו אוסרים עלינו ליזום קשר עם אנשים בעולם שלך.

אנחנו שמחים שהקשר נוצר ועכשיו זה תלוי בך אם הקשר יישמר. אני יודע שהסיפור הזה לא פשוט לעיכול. את יכולה לקחת את הזמן, אני רק רוצה שתראי עוד דבר.

הוא הושיט לי חבילה שהייתה על הענף לצידו. פתחתי את החבילה ומצאתי שם את אוסף הינשופים של סבתא. כל האוסף היה שם. התחלתי לבכות מרוב התרגשות. רק עכשיו הבנתי כמה חסר לי האוסף הזה.

"אני כל כך מבולבלת. אני אפילו לא יודעת מה לשאול. אני זוכרת שסבתא דיברה על יאני. כששאלתי מי זה היא רק חייכה ולא ענתה. חשבתי שאולי היה חבר שלה. היא סיפרה לי שאת אוסף הינשופים היא קיבלה מאמא שלה ואמרה שאם ארצה, הוא יהיה שלי. ננה תמיד התעקשה שהחלון שלה יהיה פתוח בלילה. היא אמרה שאוויר הלילה טוב לנשימה. עכשיו אני מבינה שהיא חיכתה ליאני.

אתם יודעים מה מוזר לי? אני ממש מאמינה לכל הסיפור. זה נראה לי כל כך טבעי וזה גם מסביר לי כל מיני דברים. יאני של ננה, אוסף הינשופים שנעלם, החלומות שלי. אני חושבת שכאשר הייתי בת חמש עשרה, התחלתי להשקיע ברצינות בלימודים. הרגשתי שאין לי זמן לשטויות. אז שכחתי מהאוסף, הפסקתי לדבר על ינשופים והפסקתי לחלום עליהם. שקעתי בלימודים וכל הזמן הרגשתי שחסר לי משהו.

אמא ואבא שמחו שלא היו יותר דיבורים על ינשופים. לפני שנה הם ראו שאני ממש רצינית בלימודים ואפילו התחלתי לעבוד, אז הם החליטו להגשים חלום. הם יצאו לטיול מסביב לעולם. הם מאוד נהנים ולא ברור מתי יחזרו.

החיים שלי טובים. יש לי הרבה חברות. כרגע אין לי בן זוג וחשבתי שזה מה שחסר לי. המשהו הקטן הזה שיהפוך אותי למאושרת. עכשיו שאני כאן, אני מבינה שזו החתיכה החסרה. אני אשמח לשוב לכאן. אני יכולה לקחת את האוסף איתי?"

יאני צחק ואמר "ברור. זה האוסף שלך. ננה רצתה שהוא יגיע אלייך".

דיברנו עוד קצת והחלטנו שכדאי שאשוב הביתה. רון הסביר שבעולם שלי חלפו רק כמה דקות וסיכמנו שהביקור הבא יהיה ארוך יותר. שאלתי איך, בעצם, מגיעים משם לכאן ולהפך. הינשופים פרצו בצחוק.

"תראי" אמר רון "יש דברים שאנחנו לא יכולים לדבר עליהם. את פשוט צריכה שיאני, או ינשוף אחר מכאן, יהיה לידך. אה, וכמובן לעצום עיניים".

עצמתי את עיניי וכשפקחתי אותן שוב, הייתי במיטה שלי ויאני היה על אדן החלון. הוא נופף לי לשלום ועף לדרכו.

על השולחן, ליד אדן החלון, עמד אוסף הינשופים של ננה.