מה עובר על פרימה בלרינה שימי הזוהר שלה חלפו?

הגשמת חלום
"על מה את חולמת לילי?" השאלה הזאת מלווה אותה כבר שנים רבות.
מאז שגילתה את ציוריו יש לה חלום לראות אותו בעבודה. לראות את משיכות המכחול הגאוניות.
היא יצרה לעצמה אוסף תמונות של ציוריו ונהגה לבהות בהם שעות.
על מה חשב כשצייר את פריחת השקד?
איך הצליח לייצר תנועה בשדה האירוסים? ממש הרגישה את משב הרוח שם.
האם אכן היה בודד כפי שנראה בחלק מציוריו? הפורטרטים העצמיים שלו מגלים איש חמור סבר, נטול חיוכים. איש למוד סבל.
היא מסתכלת על ציור בית הקפה בלילה. בית הקפה מואר ומזמין, אבל ריק למחצה. מאחור יושבים אנשים, מכונסים בתוך עצמם. חזית בית הקפה ריקה. הכיסאות פונים אל הרחוב כמזמינים את האורחים. משיכות המכחול הקטנות והצבעוניות יוצרות את הרחבה.
ממש חלמה שהיא יושבת שם על הכיסא בחזית ומביטה בצייר.
מוזר היא חושבת לעצמה. נהיה קר. נכון, חורף, אבל היא ספונה בפוך והתנור דולק ומחמם את דירתה הקטנה. אז למה נהיה כל כך קר? היא מסתכלת מסביב ומבינה שנשאבה לתוך מציאות אחרת. היא יושבת בבית הקפה, ספל סיידר מהביל לפניה. כן היא יושבת בחזית בית הקפה, ממול יושב ואן גוך ומצייר.
היא לא יודעת איך הגיעה לכאן, אבל היא בטוחה שזה לא חלום. היא אכן נשאבה לשנת 1888. אפילו הבגדים שלה הותאמו לרוח התקופה. חבל רק שלא הותאמו לרוח הקרה המנשבת שם.
היא קמה ממקומה וניגשת לוינסנט. הוא שקוע במכחוליו ובצבעיו ולא רואה אותה. היא רואה אותו והוא נראה מרוצה. אולי אפילו מאושר. הוא הרי כתב שהלילה חי יותר ועשיר בצבע מאשר היום. נראה שכך הוא מרגיש. פתאום בית הקפה נראה לה אחרת. האור החם של בית הקפה מול הכחול העמוק של הלילה.
צלצול הטלפון מחזיר אותה לכאן ועכשיו.
היא מחויכת, שותה לאיטה את הסיידר החם ומחכה לפגישתה הבאה עם הגאון.

2 תגובות
motior
פעם שניה שדמות בסיפור שלך פוגשת את ון גוך…
ראית שהצעתי נושם חם בהשראת הסיפור הקודם שלך? מכירה את קהילת פרפים? מוזמנת להצטרף!
https://isra-parparim.blogspot.com/
Eti Cohen
האיש היה גאון בעיניי. ממש צוללת לתוך הציורים שלו.
לא מכירה את הקהילה. אבדוק